|
"קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות שיש לו אב
ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות - הוא בעצם ממקום אחר,
והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא
מבין, ומתחיל את המסע חזרה לארץ מולדתו, שמועלם לא
היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא קימת. אדם
כזה נולד לתוך גיהנום,ובהתחלה הוא אינו יודע זאת.
הוא ממשיך לחיות וליפול שוב ושוב, ורק אחרי זמן
ממושך משהו קורה: רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות,
ולו לרגע מהיר, את המקום שלו, נאמר. או מישהו משם
שחולף על פניו ומחייך - רגע שמשנה את חייו, משום
שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם,
שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן
באותו רגע הוא מבין שהוא חי בגיהנום."
ריימונד קארבר
במרחק בירה וחצי מגבב שטויות
במסווה של פילוסופית חיים
|
את היית
הגשם בעיתו
צבעי שלכת
|
ובדיוק כשחשבתי
שכל השירה
וקול השירה
כבר נגמר בי
|
הטובים תמיד מפסידים
כדי לא להרגיש רע
על כך שמישהו אחר
הפסיד
|
הפרחים באדנית מבקשים נקמה
ומנסים לבצע התאבדות על רקע רומנטי
בתלייה
|
העינים מבריקות
רואים איך הזמן עף
מרחף
|
אתמול הייתה לי הרגשה של חורף
ונזכרתי בך פתאום
מצחיק לחשוב שאת
לא יודעת שאני כותב היום
|
ואחרי שדיברנו
ואמרנו זה לזו
את כל מה שאפשר
מה נשאר?
|
הצלחתי לכתוב
למרות שיש לי מצב רוח טוב
בד"כ אני אוהב לבכות
על הנייר
|
אבל אני
תמיד חשבתי
שזה יהיה
איתי
|
רואים את קילופי הצבע
על הדלת
המנעול החלוד
מאחורי גדר
שהייתה פעם ירוקה
|
בשיר שלך
אנחנו נצעד ברחוב מחובקים
ולא נזדיין
|
עד ששכחתי
איפה הנחתי את
הרכבת הביתה
|
כבר הרבה זמן
לא כתבתי.
אני מצטער, הייתי עסוק
|
סופרים את המתים
מעמידים על המשקל
הצד שלנו
הצד שלהם
|
לפעמים אין דבר שאוכל לומר
שמישהו אחר עוד לא אמר עניתי
אז אני רק מתאר את המצב
|
באוויר דומם, מתוח
שאנו חיים בו
נראה מוזר
בעיקר
לאורחים מבחוץ
|
מלאך ריחף
והבזיק אור שוטף, פיתאומי
מבעד לדירה
|
בקושי נושם
את החול שמכאיב בראותי
ואם קשה לך להסתכל
אז אולי כדי שתפני מבט
|
בכל פעם שאני
מקיץ מאהבה חדשה
צבע השמש קצת דוהה
ונעשה יותר אפור
|
החזן יבב בקול שיקרי
ועצר
בכדי לשאול לשמו
|
ניסתי
להגשים את כל חלומותי
|
הדרך זורחת שוב
במזרח
כמו כוכב בוער
הדבר הצהוב זורח
|
שפת האוקיאנוס
אורות אחרים
עיר חדשה
להדק חגורות
אנחנו נוחתים
|
פחדים חדשים שאספתי בדרך
מצטרפים אל סיוטי הישנים
חוזר איתם הבייתה כל ערב
ומניח אותם לרגליך
|
הכל רוצים צלוב
הגון שנענש על חטאים
לא לו
רחמים יצקצקו לו
|
"אלוהים אדירים!" היו המילים הראשונות
שקפצו לי לראש
למראה פניו הנפוחות
מכימותרפיה
|
עכשיו זה סופי אני מת לרסיסים
המשמעות כבר איבדה לי את כל המילים
|
יש לי נטייה מוזרה
לשקוע במבוכה
לחשוב המון מחשבות
ולשמור אותן בלב
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
שמנת חמוצה
מתוך: "מאכלים
אנטיפתיים"
בהוצאת עם
עובד.
(ג'ונסון) |
|
