|
"הרצון לאהוב לפני היכולת לשנוא"
לא אכפת לו להיות קירח
מכאן ומכאן
העיקר לא משם.
רוצה כל הזמן עוד...
אבל לא אכפת לו בלי.
אמא כבר לא בבית, אבא אף פעם לא היה
השכן הרשע סיפר למשטרה.
|
הם יחזרו ויראו אותי קשורה ואז הם יעזבו אותי בשקט, אבא יכנס
יחד עם אמא למטבח ואז הם יתלחשו... את רואה היא בשקט עכשיו,
היא הבינה בדיוק מה ביקשנו ממנה לעשות.
ואמא תענה... כן, הייתי צריכה להקשיב לך מזמן, הייתי חוסכת
לכולנו הרבה מאוד סבל ועוגמת נפש.
|
זאת היונה הצחורה המתהפכת על מקומה במעופה
שעושה לי לרגע לחשוב שאולי יש כאן מישהו
שרוצה לומר לי דבר מה בטרם אצא את דלתי
|
בשתי ידיים אוחזות
לטהר לי תיאורים
|
על במות נישאו
תחת שמים גלויים
ואולמות גדולים
תחת קרני פנסים
ומרתפים עשנים
במות לעולם היו
|
הרקיע לא מרקיע לנו שחקים
הוא קרוב אלינו יותר מתמיד
וכמו בלבי גם הוא סובל מקרע
|
היום יכולתי להכות
אותי בתדהמה
היום יכולתי להקיץ
אותי מהשינה
|
קירות זבים קור הזמן,
פתחים פרוצים, רוחות חוצות,
מעיפות סופות בין חומות.
גופי חוסם פינה להרדם.
|
דלת נסגרת בלי סימני נקישה,
את יוצאת למסע האחרון,
בחרת בהשלמה את הדרך,
|
ימים רבים לפני מותו של חמור משיח,
עוד בהתקיימו ידע הוא לספר,
|
בפרוש עליך סוכת שלומך
עת רגליך פשעו בך
ולא יוסיפון להלך אותך
|
כילד אוחז מכנסי אביו
בבטחה
עד רגע ידע כי טעה
ואחז רגל אביו
של אחר שבפרק
|
על גדות בעיותיה ישובה,
אוחזת את חכת רצונותיה,
שולחת פתיונות ללא קרסים.
|
ריח גלי ים ואדווה
מכים אוויר בחוזקה
פרא אציל פנינה
מקדש אחרון לנחמה
|
עוד טרם תלכי אבוא
באבי אלייך אבוא.
תחת אבן שטוחה ואותיות עופרת חרוטות
אמשיך אלייך לבוא.
|
זה שיר שמצייר אותך
בדרך שעיניי רואות
איך על אם הדרך
אלייך מתפתל.
|
נפשך מוארת באושר מעשייך,
רוחך מלאה במשבי רצונותייך,
האתמול עדיין מכתר שלוותך
המחר מאיר ופוקח עינייך.
|
אני כותב הכול בעיפרון
כדי לא לשלם על טעויות
שאפשר למחוק בנקל
בעזרת הצד השני של המקל
|
שבילים פרשת לנו
עוד טרם נחרשו.
עצים נתנו לך ענפיהם
לבנות לנו מגן.
|
בין שעות ערביים
אני מאיר תאים של מחשבה
ומבקש מכולם להכבות.
|
הלב עטוף במחול הקש
אין לו שבר הגמל.
|
הנסיעה בשני גגות פתוחים גגה וגגי
חושפת רוח חדשה לתוך מחשבות לב
|
בחירה אחת ליטול עימי אשא
שתהא לי המראה בעת משא
|
כמה קשה אהיה אני לי
מול חלוני שאינו משקף
שמש של תקווה
|
גומה קטנה סמוכה חפרתי
את שורשי שלי שתלתי
ורגב לנו אחד
ושורשים נאחזים בחוזקה.
|
כוחותיי לדרך נערמים מתוך רשת
אחרונה להושיעני בנופלי
|
אילו יכולתי בקודש להקדיש
מילותיי לנפרדים ממני
|
קרה לכם פעם
שמישהו
חביב עליכם במיוחד
הכה אותכם בתדהמה
מתוך פרשנות שונה
משלכם.
|
משרה אותי במלח
לה-שיר ממני דם
|
ספרי את הדרך שלך,
בה את חוככת את כתפך
על גדר בעת סיבוב מהיר,
גדר שמגינה עלייך
ומותירה אותך בתלם.
|
חלון עליית הגג
מאפשר לי כחול לרגע
בלילה תחב כובש
את הריאות מבפנים
|
עולמות החלפתי זה בזה
כמו הייתי ילד
שאת קלפיו הכפולים
עם חבריו שלו מחליף
|
בהותירך אותי פוקד הגיגיך לימים
שהיו חיים ועודם
נותרתי כורך תפילותיך שמונה ושלוש על זרוע חזקה
ואחת שתהא לעטרת ראשי נטויה לך ולך
|
אגוד פלגים זה וזה
ורק ואם ואם ורק
יגמר כאן הברדק.
|
משכני אור הקסם להושיבני
בין כנפים לברך אדם
|
דימומי הלב נעצרים,
היבלות ברגלי נאהבות,
שרירים תפוסים נרפים
המכשולים לי חברים,
המכאובים לי אורחים
והשבילים שנחרשים מענגים.
|
רצוי שיהיה קוד
כדי להעביר
מקודקוד לקודקוד קוד
|
התירי לי חלום ישן
בתוך גופך יוגשם
אתן את כולי
לרגע קט.
|
נעלי עור ללא אור
מכסות כף רגל נחנקת
עוטפות גרביים מצומרים
|
אן את נושבת בסערתך שממשמשת לבוא
על איזה חוף תוריקי זעמך הנוכחי
שמתגבש ברגעים אלו
בכל קצוות תבל
|
ריחות נדודייך על גלי רוח נישאו
געגועיי כבשו בי חלקת מקום
לקצור שוטים לעקור טרשים
לחמם לנו אדמת אהבים
|
לעיתים נדמה כי אנוכי פוסע
בהדר מלכותי והוד עולם
על שביל המלך
|
זאת נלקחה ממני על ידי אלוהיי
אבי מחל לי שלא קיימתי הבטחה
ואלוהיי גזר אותה ממני להרחיקו
עידן ועידנים מכאן.
|
שיירת שירת ילדים
מתגלגלת
על רגליהם הטופחות
את אבני הזמן שקובעו
והותירוני משתרך בהשלמה
להיות לזנב המנגינה
|
כשלנו בענו לכתוב ענב
קישטנו חרבות לחצות יבשות
|
החלפתי עולמות זה בזה,
כמו הייתי ילד
שאת קלפיו הכפולים
שלו עם חבריו מחליף.
|
אן את נושבת בסערתך שממשמשת לבוא
על איזה חוף תוריקי זעמך הנוכחי
שמתגבש ברגעים אלו
בכל קצוות תבל.
|
אל הארכיון האישי (172 יצירות מאורכבות)
|
|
-"אני חייב
להתוודות בפניך,
אפרוחיטו...
אבאש'ך
ערומקו."
-"נו, נו,
פורקה?!..."
אפרוח ורוד
ואמנון ז'קונט,
מחלטרים יחדיו
בטלנובלה החדשה
של הלול,
"ביצה פראית",
פרק 3563. |
|
