|
נשימתי התרדדה וברכיי רעדו. חשתי איך הדם אוזל מפניי, זולג
מטה-מטה, כמבקש להתאחד עם המשקולת. הרמתי את עיניי, שש המדרגות
אשר הפרידו ביני ובין הדלת החומה היו יותר מכפי שיכולתי לשאת.
ביקשתי לשבת. להצטנף באיזו פינה שקטה וחשוכה ולישון.
|
אף אחד לא יודע את זה, אבל אני לא אלרגי לחתולים. אפילו אמא
שלי אחרי שלושים שנה כבר הספיקה לשכוח שזה ככה.
נגעתי פעם באחד במקרה, לפני כמה שנים. זה לא עשה לי כלום.
אפילו היה קצת נעים, הרפרוף הקל והמדגדג על הרגל. ליטוף מצחיק
היה לו לחתול הזה. כן, נבהלתי קצת.
|
|
|
אם היופי היה
פגם גופני אז את
פוזלת.
דן תורג'מן
מתחיל עם ענת
עצמון,
הפינגווין 85. |
|
