|
"תינוק נטוש בן שעות אחדות נמצא הערב בחדר מדרגות באשדוד."
(אתר ynet, 03/05/09).
|
ערפל האלצהיימר נסוג רק מעט
|
הוא המשיך לשורה הראשונה. כן, האירוע נערך לכבודו, לרגל הענקת
דרגת הסרן, הוא היה מרוצה.
אכן, סגן גולן התקדם מהר מאוד בסולם הדרגות. כל מי שהכירו
אותו, חייליו וגם מפקדיו, העריכו מאוד את כישורי ההנהגה שלו,
את אומץ לבו ואת גילויי התושייה שלו, בעיקר בעתות משבר.
|
לבו של ר' יחיאל אברום הביע אנחה עמוקה, בלתי נשמעת. הוא זכר
הרבה כתובים שקרא ביהדות וגם בספרות, אבל הוא גם לא שכח איפה
הוא כעת. ידיו המשיכו להניף את פטישו על הסלעים, עיניו ראו את
העשן המיתמר מהארובות האימתניות.
|
שמעון הקבלן התעורר, כרגיל שתי דקות לפני שהרדיו המעורר השמיע
את צליליו.
השעה הייתה 6:28 בבוקר.
הוא המתין עוד שתי דקות, הרדיו השמיע את קולו.
|
When I was a little-little boy
I asked my mammy: why?
|
אדום פוקד, עצור!
צופר אדום, סכנה!
אש! זועק אדום.
|
אז קרני השמש כבר אינן
מעוררות זוהר ענוג בשערך.
ואדוות גלי הים הרכה
אינה משתקפת בעינייך.
|
ראשה היה זקוף
מבט עיניה בחלל,
היא במקום אחר
|
כי אין טעם לצפות לטוב,
הטוב מעצמו לא יגיע!
נכון, לעולם לא נתן לב
לכן לא נמצא בו
|
שקיפות האויר מאפשרת מלחמה גם תקווה
|
שלושה טיילו
בפארק בכפר סבא
אב צעיר
ילד וילדה
|
בעיניים דומעות
מבטה לשמים
הופנה
שפתיה לחשו,
|
המורה ב"יסודי" הסביר לי פסוקים ופרקים
מן המקרא.
ב"בר-אילן" הרצו לי על פרשנים, מדרשים ומחקרים
לגבי התנ"ך.
|
האחים שנאו את יוסף.
דוד שנא פִּסְחִים.
דוד שנא עִיווְרִים.
אמנון שנא את תמר.
|
שני אטבים תלויים וממתינים
|
והגדי החליט,
פעם ראשונה
מזה מאות שנים ושנה,
לומר לא!
הוא לא יימכר, ולא ייאכל!
|
"הדובי הלך לאיבוד, אבא."
"חבל, אבל אין דבר."
"הדובי הלך לאיבוד, אבא.
וזה מאוחר
|
הוא לא ניצל ממחנה ריכוז.
גם הוריו לא סבלו שם.
הם ברחו בראשית ספטמבר 1939.
ברחו בבהלה, בפחד רב
|
ואני, מפעם לפעם,
קוצץ
את ציפרניך,
|
זרם המלים השוצף
שפרץ כלבה רותחת שחורה ומאיימת
מליבנו הגועש בלהט כאב
|
לא.
התחבקנו בחום.
לא.
הפניתי את ראשי כאשר
קרבתך שפתיך לשפתי.
|
הופיע בול גדול וצבעוני,
גם מטבע ממשלתית הונפקה.
ויש כיכר, גם מרכז רפואי,
ויהיו דרכים ובנינים ושכונות, אולי גם יישוב;
ורק יצחק כבר לא.
ונשמעו שירים, נכתבו קטעים, נאספו דברים
וספר חדש יצא
"אשר אהבת את יצחק"
|
תודה לָךְ!
ראית כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל
וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם
וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַש-ְכִּיל
|
עיניה הגדולות אינן עטויות במשקפי שמש
מסתירות;
עיניו פקוחות מעבר לעדשות הראייה.
כתפיו השמוטות,
|
היא הייתה כל כך יפה
אז, לפני חמישים שנה
שקשה להאמין.
ממש.
|
כששנינו זה את זו אוהבים,
ואנו זו עם זה נעים
טוב לנו, ואנו מאושרים.
|
שתי שערות שחורות,
הימנית ישרה
השמאלית מסולסלת
|
זה היה בטיול עם נכדי הצעיר, בארי בן השנתיים, בגן הציבורי
היפה ליד ביתי. בארגז החול השתעשעה ילדה לבד, וכשראתה אותנו
החליטה להפגין בפני נכדי את כישוריה. "תראו מה אני יכולה לעשות
אפילו גם", אמרה שני (כך היא הודיעה לנו, זהו שמה) בת הארבע.
היא טיפסה לראש מתקן
|
הגדי הקטן חשוב מאוד בהגדה ובכלל...
|
|
|
"אני מרגיש
כאילו יש כימיה
בינינו."
אטום מדבר על בת
זוגתו הניוטרון. |
|
