|
חצוי בין תפקידי כמנהל במטחנת ההייטק לבין גיחותיי
לשדות המלל הבראשיתיים, אני ממריא תכופות אל בין
זריחות שירה ועינוגי מלל רכים.
כנער, בילה מוטי ימים כלילות בתרגום כינויי-גנאי
וחיבה,
והסתמן כהבטחה בתחום בישול חולצות והגשתן
תוך התמחות מיוחדת באידוי חולצות טריקו.
בגיל תשעים ומשהו, נצר החיים הכפוף של סבתא הזדקף לפתע
איש לא הבין מדוע, כולם בירכו בחשש מהול בתקווה
היא נקברה בעיבורי ששי, שעה חמש וחצי, בחלקת נשים צדיקות
בקבר האחרון שנותר מיותם מזה שנים
|
אליה טרם שבה.
ובחלל הריק והחשוך
שבין חסרונה
להיותי
|
ושוב דמעת אדם
לוטפת אדמה
פוגשת הפריחה
בעיצומה.
|
לייאוש יש גם עומק, צבע, תחושה
ונתח מנפשך
|
האיש הגדול בעיניו הלבנות
דג בי את זמנו
|
האם את חשה בשינוי?
האם החסרתי בך פעימה?
האם נפרדתי מכל כולך
או שהחמצתי מגופך עוד טעימה?
|
היי לי אם, היי תקופה
היי מבט הוריי - בלידתי.
היי,
אני עצמי ברגעיי
המאושרים.
|
עת תגבר וגלדים יחווירו
תשוקותיי משחקים יאמירו
|
מזווית העין בכו בה
כל מיני דמעות
|
מגובה עשרים אלף רגל
אפילו הספקות הגדולים ביותר נראים לפתע מלבבים
כרומן קל-קריאה עם סוף טוב
כשמיכת עננים צמרית ומפנקת.
|
ריכוז קטיפתי המצפה
לליטוף של הבנה
|
כל כך רציתי שהגל לא ישבר
חפצתי ללקק בו את הקצף
למולל בו את הקצוות המשתברים
להיות הקרקעית לרגע
|
יצאתי לדילוג של על-חלל
וראיתיה, המציאות,
|
לו יכולתי
ברור הייתי וצח
רהוט הייתי איתך
|
שערה משערותייך
נשיקה בגבך
צירוף נפלא
|
והשקט, המחוספס פתאום
פוסע בדמיונו טלאי על טלאי
|
שובר גלים מצוי, בעננת משבר
קיים, אך לא רצוי - לחורף שחוזר
|
שזה פשוט תוקף אותה
במגע ושיטוט
שזה מה שדוחק אותה
לקיר של סוף להזיות
וחוסר רצון להיות
מחסום למוות
(קובץ שירים)
|
רסיסי אסוציאציות מקציפים
גירו את שפת החוף
|
אביב אדם
כמישת חוליו
שרשי געגועיו
|
אני, נו מה
בשש בבוקר של מוזה שמוזה
וקור שלא מן המניין
|
הדחף ליצור
הוא ודאי
הוא
לא סחיר
אישי
ומשכר
|
יש בו כזה מין כוח
כזו מין חושניות לא שקטה
|
עוד דקה אני נוסע לבקר מישהי שעומדת למות בימים הקרובים
זו לא בדיחה. זה איבחתי, מציאותי וקר
|
|
|
עם דפיוצר אפשר
יותר!
צרצר, למי שעוד
לא פתח לעצמו
משתמש. |
|
