|
יש לו שתי חצוצרות שחורות בראש,
הוא מספר שזה עוד פחות כיף ממה שזה נשמע,
וחבל- דוקא כלי הנשיפה הנחמד ביותר,
"חצוצרות", הוא אומר, "לא צריכות הגברה ומספיק
קוורץ קטן לכיוונן כדי שיחזירו ברק,
יחזירו סינוור,
מחווה קטנה של יחס".
עכשיו הוא רוצה שגם לכם
יהיו חצוצרות בראש,
ואם לא משל עצמכם-
אז לפחות תחלקו איתו
את שלו.
כבר הרבה מאוד זצן
שלא עמדתי באורות
המהבהבים, המסתובבים,
לא עצמתי עיניים
|
לזכר כל התאים,
כל הפרפרים,
כל הקרנפים המתרוצצים
|
בואי ונחזור
אחד אל השניה-
ולא כדי לאהוב
|
מה בסך הכל ביקשתי לי,
שינוי קטן בנתיב ההולכה
|
ולהודות לכולם
על האפשרות
על ההזדמנות-
ולשמור על השפיות
|
אוי, אבינו היושב במרומים
הצילנו מאוייבינו ברחמיך הגדולים,
אך אני, איני יודע עוד
מי הם אוייבי
|
ריצה לא תגרום לשום דבר
להגיע מהר יותר,
יש קצב לדברים
יש להם מקטעים ותיבות,
|
הזיות בסטריאו,
משני הכיוונים,
גלים, גלים, גלים
גלי קול
וכאלה של כאבים...
|
זה היה חודש ארוך,
הינואר הזה
|
למי באמת הוא מגיע,
לך?
אחרי כל מה שעשית,
כל מה שטרפת?
|
נו טוב, בעצם
לא בדיוק רץ,
גם לא כל כך
הולך מהר
|
לא צבעתי שום דבר
כבר הרבה מאוד זמן,
לא חפשתי בעיות
|
כבר הרבה מאוד זמן
שלא עמדתי מעל הגשר
|
נחזור הביתה-
משם לא רואים כלום
|
לפעמים צריך חימום
כדי לתת לגוף
להפשיר
|
לא לראות את האפור,
לא לשמוע
את הרעש
והמכונות
|
עזוב את זה,
עזוב את עצמך
בחור
|
לקחת מחט, ללבן אותה באש
ומשום מה לבחור
לתפור דוקא את עצמך
|
מה,
לא כולם שכבו פעם על המדרכה?
|
לקרוא את זה מהר,
אפילו לא לעצור לנשום,
אם צריך לחזור על זה כמה פעמים,
עד שתהיה סחרחורת ממחסור בחמצן
|
|
|
