[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מוטי ברונשטיין
Hare Ram, Sita Ram.

ICQ 82877548 82877548
אם היו אומרים לי להגדיר את מוטי במלה אחת הייתי
אומר פסיכוטי.
בנאדם מוזר בהחלט וקצת מפחיד אבל מלא בכוונות
טובות.
אחד ששלח שתי פסיכולוגים לחדר מרופד וגרם למורה אחד
לחשוב על התאבדות.
בנאדם מלנכולי אך חסר נטיות התאבדותיות וכל מי שחושב
שביצירות הנ"ל מדובר על התאבדות לא יכול להיות יותר
טועה...
כותב תמיד, גם כשאין לו מה לכתוב, את התוצאה אתם
רואים לפניכם, אם אהבתם, זה לא באשמתו...
בגלל אתרים כמו במה הוכרח הנ"ל לתת שמות ל"יצירות"
שלפניכם... תתעלמו מהשמות, תתרכזו ביצירות, אין לו
שמץ של מושג ע"פ מה נותנים ליצירה שם...
רגע רגע, רק עוד דבר קטן להגיד:
אז מה אם הוא גרפומן?

אני לא הולך לשנות כלום... זה הכל פה.
אבל יפה לי להיות כלכך בחיים...

התהליך האנושי מתחיל מאיפה שהוא (איפה שהתחיל
הדפיוצר הזה) וממשיך עד אינסוף.
I have found a way to live in the presence of the
lord. Yes God Is real, I can feel him in my
soul... Hare Ram, Sita Ram, God is real, Real is
god.

ומצאתי את הכנפיים שלי סוף סוף!




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מוקדש למלחמה עצמה. מוקדש לחוסר הטעם בהתכתשות חסרת מעצורים
שיום אחד תכחד מהעולם.
אנחנו זוכרים אותך.

So ladys and gentelmen, I stand here before you in all my
glory. This is all I am, this is what I'm worth, That was my
story.
Judge me as you will, but never forget my story.

ייסורים
With the knife in my hand I carve my legacy, writing in
blood.
Fear, hate, images of pain, all the things that make our
world such a wonderfull place to live in.

"There's a lady who's sure, all that glitters is gold, and
she's buying a stairway to heaven."
And I wake up alone.
It's not the first time my mornings are empty, but seems
like i forgot what it feels like.

Today I had Starbucks coffee.

הגזע האנושי איבד כל זכות על העולם. במשך השנים שלכם על האדמה
גרמתם רק סבל וכאב.
רשע זורם ברחובות שטופי זימה וזוהמה, ילדים בוכים ברחוב בזמן
שפוליטיקאים מתענגים בדירות פאר. אנשים גוועים מרעב בדירות
ריקות בשכונות מתחת לקו העוני בזמן שמגפיים בשווי מליוני דולר

היפרדות
3 שנים אנחנו ביחד ולא ראיתי אותה מחליטה בשום דבר קטן, אפילו
לא מה היא רוצה לארוחת בוקר. הייתי שואל אותה מה היא רוצה
לעשות והיא הייתה אומרת לא אכפת לי. הייתי שואל אותה על מה היא
רוצה לדבר והיא הייתה אומרת לא אכפת לי. הייתי שואל אותה אם
אכפת לה

תמיד היו לך משפטים חכמים כאלו, מוכנים לכל אירוע, משהו לשלוף
בכל נושא.
את זוכרת מתי לימדת אותי את המשפטים האלו? ישבנו בחדר אחרי
ששתינו את הקפה האחרון. ישבנו על המיטה והקשבנו ל "Walk to the
water" של U2.

ייסורים
רציתי להחזיר להם מה שהם עשו לי ולהוסיף בריבית. רציתי להראות
להם כמה שכואב לי. רציתי להראות להם שיש לי כוח ושאני גם יכול
להכאיב למישהו. רציתי לקחת את הסיגריה הזאת ושהעשן יחנוק את
העולם, רציתי לקחת את הבקבוק ההוא ולהטביע את כולם. רציתי
להוציא את הסכין שלי,

סוריאליזם
אתמול גיליתי שיש לי סרטן.
מצאתי אותו יושב ככה על הכבד שלי ומנגן על צ'לו. הלכתי לרופא,
אמר לי שזה לא ממש רע אבל אני הולך למות בכל מקרה, לא בגלל שזה
מחלה קשה (ולא בגלל שזה לא) אלא פשוט בגלל שאני בנאדם חרא. הוא
לא אמר את זה במילים האלה אבל אתם יודעים איך זה

כולם (או כמעט כולם) היו שמחים שהוא חזר.
כולם טעו כמובן.
הוא לא באמת חזר.
שלוש וחצי שנים בתרדמה.
לא חשבתם שהוא ישתנה?

את הרמת אותי בידיים העדינות שלך והפכת אותי מצד לצד, היית
מוקסמת ממני, אני חושב שאף פעם לא ראית מישהו כמוני.
כשהתחיל להיות מאוחר נשכבת ושמת את הראש שלך עליי ובזמן
ששיחקתי בשער שלך את זמזמת איזה מנגינה מוזרה וחייכת לעצמך.
בבוקר שלמחרת בטעות דרכת עליי אבל

מלאכים אלוהים והשטן
ואז בנאדם אחד בודד המציא את אלוהים.
האדם הזה לא היה דתי במיוחד וגם לא היו לו שום אמונות טפלות.
הוא לא היה חולה נפש או מזוכיסט ולא הייתה לו שום סטייה משום
סוג.
הוא פשוט היה בודד.

פתאום היא הרחיקה אותי ושאלה אם שמתי לב שכל הערב היה בדיוק
כמו בפעם הראשונה, אמרתי לה שחוץ מהדמעות זה היה פחות או יותר
מדויק.

אני חושב שכשנולדתי חתכו לי את הכנפיים. לא הייתי אמור להיות
בנאדם רגיל.
אני מרגיש את הנסיון הזה להתרומם. כל אטום בגוף שלי מננסה
להתרומם, לרחף.
כוח המשיכה מחזיק אותי בן ערובה בניגוד לרצוני.
אלוהים למה אין לי כנפיים?

ייסורים
ורק אני שוכב מדמם, פצוע קשה רק בלי חובש. דם נוזל מפצעים
שגרמתי לעצמי.

ייסורים
חברים אומרים לי שאני צריך להפסיק. אני צריך לצאת ממעגל הטירוף
הזה. הם מכירים מישהו ,הם אומרים, הוא ממש טוב והוא יכול לעזור
לי. קח את הטלפון שלו. תתקשר. אבל אני אפילו לא מקשיב להם, מה
הם יודעים? הם לא היו שם. הם לא הרגישו מה שאני הרגשתי.

תמיד מדדת את הגברים שלך ע"פ שיחות הקורנפלקס שהם נותנים,
והגבר החדש הזה, יש לו שיחות קורנפלקס מה זה מתוקות. איך שהוא
מגלגל את השם שלך על לשון של בוקר, איך שהוא מעביר את היד על
הסנטר הלא מגולחת שלו וזורק רעיון לסטרט אפ שיום אחד יציל את
העולם אולי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
If anyones listening
please help me get out
please help me break free
of the darkness imprisoning me

We are invincible
But we still lose,
Sometimes,
Step by step
And a lot of drops
But the world is ours.

Breath in the right way,
no clouds of smoke on your way out
always by the book
and don't do what we wouldn't

ולפני הסוף
לפני שאני מתרסק על חופי המציאות
לפני שמכבים עלי את האור ואני מת לבד
מתעוררת בי כמיהה חזקה
מעוררת בי אהבת חיים...

אהבה
ישבת איתי עד שלש
כמו חיכית למשהו
אבל אחרי שתיקה
באה רק שתיקה
ואיך שפיספסתי אותך
אם רק היה לי אומץ
הייתי נוגע
בלב

לנתק כל מגע
לשכוח מאהבה
להגיד ללב שלי
"חבר תרגע"

היא יודעת שהוא בוגד בה
והיא יודעת שהוא מניאק
אבל למרות הכל נשארת איתו
היא רוצה להגיד
תלך ואל תחזור
אבל היא לא תגיד כלום

וזה גם מרגיש טוב
להיות שייך למישהו
אפילו שאני שפוט
לפחות יש לי מקום
אצל מישהו

אהבה
ויש לה חבר
שהיא לא אוהבת
וגם זיון
לגרום לי לקנאות

אבל ההוא שבמכנסיים
שיושב לי על המוח
הוא גורם לי לחשוב דברים שבא לי לשכוח
הוא גורם לי לרצות
הוא גורם לי לבכות
הוא גורם לי לעשות הכל
כדי לרצות

הגות
הורים מתקשים, קחו עצה קטנה,
הימים שבהם חשבתם עלינו בתור סתם עוד זיון,
כבר עברו מזמן.

ונגיע למסקנה
שזה מה שנשאר
ושהכאב שלנו
הוא מה זה יקר
וזה לא רק בפנים
כי פיזי זה גם כאב
וכמה שיותר יותר טוב

שרון עוצמת עניים סופרת שלוש
אנשים אומרים שיש לה מלאכים בראש
שרון צובעת את החיים בצבעים שהיא מחליטה
כי לשרון יש מלאכים במיטה

היא קוראת בקפה
בתה או בשוקו
וגם בקלפים היא קוראת
את מה שיהיה מחר

זה שיר אהבה
לאחת שלא אוהבת אותם
אבל היא חברה טובה
וזה כל מה שאני צריך עכשיו

וזאת טל שלי
עם חגורת הצניעות
וזאת טל שלי
וקצת צפוניות
טל מיוחדת
עם משפטים חכמים
וצפרניים יפות
בכל מיני צבעי

ארוטי
וזה החיים
בשביל אנשים כמוהו
במרתף בודד
מול מחשב דולק
ואלו החיים
בעולם שלנו
כשהכל דומה
לחוויה וירטואלית

פתאום אני מבין
כמה אני שקוע
וכמה אני חסר תקווה
וככל שאני בועט ומשתולל
אני שוקע יותר

אני אדליק משואה זו
לכל האנשים שיעזבו אותי
אחרי שאגמר

אהבה
היי שלום
אהובתי
ואל תשכחי
שפעם אהבת אותי
ואל תשכחי לכתוב
מאיפה שתייהי
ואל תעזי לשכוח
שאני אהבתי אותך.

"המלאכים השחורים"
נשמות קדושות
רק חבל שכאן
הם מדברים שטויות

אהבה
אני יכולה להעמיד פנים
שזה לא כואב לי
זה שהוא עזב זה שהוא עזב
אבל כשאני לבד
אני כבר לא מחזיקה
ואני בוכה כמו ילדה קטנה

בשבילי ישראל
זה מדינה של נשים ופועלים זרים
בגלל שכל הגברים הלכו לאיבוד
(אולי דרך מרפסת ואולי דרך קנה של רובה)

"בואו אלי כל היגעים
בואו אלי כל הרעבים,
העייפים והמדוכאים
בואו אלי כל הכמהים למנוחה
בואו ונוחו
בואו ונוחו"

מורבידי
לא חושב לא מרגיש
ממש כמו פגר
שואף את הכלום
עמוק לבפנים.
מוות של אושר
רק בלי אבלים
מתנוון לי לאט
עם חיוך על הפנים.

אני כבר לא יודע
אם זה משחק או אמיתי
האם אני לובש מסיכה
או שהמסיכה לובשת אותי

דם מבצבץ.
אושר עילאי.
כמה צלקות. בהחלט. כמה צלקות זה כל מה שנשאר.

הנה חבר עם פנים מחייכות
מוציא מהכיס סיגריות ירוקות
"תעשן", "תתעודד", "נעופף למרחקים"
בא שוטר שם עליי אזיקים
עכשיו אני שונה מכל האחרים
ההבדל הוא שהם לא פושעים

וכשזה חם זה מעיק
השריון לוחץ והעור דביק
וכשאני מרגיש ככה
אני יודע שהגיע הזמן
לעצום עניים ולגמור עם זה

האם אתה חזק מספיק?
זה רק אתה עכשיו
לעצמך, לבד.
האם אתה מסוגל להתמודד
עם הלבד הזה
ועם זה שאתה
זה כל מה שנשאר...

הכשרון שלי אזל
וגמרו לי הדפים
והיצירתיות שלי
הלכה לעולמים
דעכה השלהבת,
הנר נכבה
וכל המטאפורות בעולם
רק תנו לי רגע
ותנו שהשיר יהיה מושלם.

אהבה
שירים מהרדיו
רוצים שאתאבד
שאפסיק לסבול
רוצים לעזור לי
קח כדור ובקבוק
שירים מהרדיו
מזכירים לי אותך.

אהבה
אני צריך לדעת בבירור
את מי את אוהבת
אני צריך לדעת בבירור
למה את שותקת
נותנת מבט קריר
ואחר כך מאהבת
תגידי לי מותק
במה את משחקת?

זרמים של כאב
זורמים לי בורידים
מטריפים אותי
חונקים את השפיות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
Today I had lunch in McDonalds.

היפרדות
אז זהו.
הגיע הזמן לעזוב.
אני חושבת שאפילו לפני שהוא גומר, שלא ייהנה יותר מידי.
בזהירות אני קמה, כדי שלא ירגיש את ההנאה הקצרה הזאת.
שיגמור ביד, אני גמרתי איתו.

והנה זה שוב אני חוזר אל עצמי אחרי שנים של חוסר תקשורת.
דו"ח מצב?
הכל בסדר.
כמה תאים אפורים חסרים, עודף אחריות, אבל הכל בסדר.

יום אחד ישבתי וחשבתי, מה שמציין ארוע מיוחד כשלעצמו, מה שיותר
מיוחד ברגע המסוים הזה היה שחשבתי אולי אכתוב משהו.

מכתב
עם הקוראים סליחה.
לא התכוונתי שתקראו את זה.
עם הקוראים סליחה.
לא התכוונתי שתבינו שזה אני.
עם הקוראים סליחה.
ממש לא רציתי שתחשבו שזה שווה משהו.

לאנושיות שבפנים
שכאילו קיימת בעולם הפנימי שלי
שבעצם קיימת בעולם תאטרלי

פעם הייתי יכול להעביר נאום מלא. פעם יכלתי לדבר שעה שלימה בלי
לחזור על מלה אחת פעמיים ובלי להתבלבל.
עכשיו כל מה שאני יכול להגיד זה פאק.


לרשימת יצירות הציור החדשות
אקריליק על קאנווס
אל היצירה
כמו כל דבר שאני מצייר, אין לי מושג מה זה.

עט על נייר מחברת
אל היצירה
מה קורה מאחורי עולם התופעות??

עט על נייר מחברת
אל היצירה
אני מניח שיש פה משהו שדומה לגנרטור...

עט על נייר מחברת
אל היצירה

עט על נייר מחברת
אל היצירה

עט על נייר מחברת
אל היצירה

על עץ
אל היצירה
מעניין מה זה...




בטח שאני אוהבת
לקרוא.
אני קוראת רק
בבמה חדשה
ובבננות. אבל
כותבת רק
סלוגנים בשמי.

מיכלי בוידוי
מרגש למגזין במה


תרומה לבמה





יוצר מס' 1217. בבמה מאז 17/11/00 18:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למוטי ברונשטיין
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה