|
ובכל שנה אתה עומד מול קברה
והכאב, הגעגוע, אותה הכמיהה
מעבירים שוב תחושה של חולה בגופך
|
האם את שירי את יודעת
ביין מטביע יגוני
ועל דף את דיו עטי
כותב בלי סוף על הנעלם
|
אני כמו חול,
והן כמו גשם מרטיבות אותי
אני סופג הכל בשתיקה.
|
ענייך הנוגות
כשמש בשעת שקיעתה
המספרות את כאבך
על שאבד לך
|
שוב יום הזיכרון הגיע
ואימא שוב נעצבת ונסגרת.
|
|
|
אל תצטרפי לרוב
המטומטם,
תהיי היחיד
החכם.
המורה לתאטרון. |
|
