|
היא רכנה על פסנתר לבן המונח בגבו אל החלון הגדול מכל. בחלוקה
מסטן שקוף, שקוף עד כי אפשר לראות את עומקי ליבה מהדהדים
ומשתקפים על פניה החיוורות, המקרינות צל של אבדון.
|
"וזה כמעט 6 שנים - "תודה על המחווה", עבר כמעט שבוע,
"אני הולך לזרוק את הסדינים לכביסה ,יש לזה ריח של אקונומיקה".
|
קר מאד בתל אביב והגשם לא מפסיק.
אני הולך ברחובות, נושם לי אויר קר ומחייך.
|
שובי אל חוף מבטחים והראי לנו כי הצלחת.
ולא תחששי כי חזרת אחרת.
|
רגע היא באה
רגע היא מתעלמת,
אפילו לרגע היא לא נשארת.
רגע היא הולכת
ורגע היא גומרת,
לרגע היא מחייכת וישר מסתובבת.
|
סיפרו לי פעם קטע מצחיק על תקופה של כמה שנים,
סיפור עוצמה, משהו מעורר, כולה החיים.
|
על עורי אחרוט בכתב חרטומים "אני לא מאמין"
שאמצא אהבה שכמותך,
רק עוול וייסורים.
|
אני רוצה אותך, אבל רק אותך כמו שאת ולא כמו שאת מתיימרת
להיות.
אני רוצה לחוות דברים איתך ולהרגיש שלא פספסתי כלום...
|
אם הייתי חושב עם הזין, סביר להניח שהייתי איינשטיין.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אתה חי?
יגאל עמיר מדבר
לעצמו. |
|
