|
משה וטבו נולד בשנת 1948 בבית יהודי חם ברומניה.
בגיל 17 עלה לארץ בלווית הוריו ואחותו. לאחר לימוד
השפה העברית בקיבוץ כברי, התגייס לצה"ל ולחם
לראשונה
במלחמת ששת הימים. היום מתגורר ברמת גן והוא אב
לשלושה.
" למשוך בעט התחלתי כבר בגיל הנעורים
שורות ועוד שורות, חלקן בלי חרוזים
שנים של מחשבות הפכו דפי ספרים
כי מחשבות ודמיונות הם עצם החיים "
הוציא לאור ספר שירה בשם "הצעתי לך מיטת פרחים"
בהוצאת גוונים.
הכוכבים נשרו למים
עצבות ירדה מהשמיים
|
אני מלביש מלים קרות על דמיונות פרועים
|
עטוף פרחי נופר צחורים
מתרדמה מקיץ אגם
|
נשמתי תיהיה לך אדרת
לבבי יהיה לך לחום
דמי יהיה לך כינרת
טוהרי יהיה לך ליום.
|
עם בוקר החל לרדת
שלג דק, עכשיו פסק
באופק החמה יורדת
מעל עצים ענן נסק
|
בואי שוב איתי ליער
בו הפלג שר, שוצף
|
בין סדקים, על התקרה, עכביש בנה לו גשר
פשפש חיוור מחוסר דם, באיטיות פונה אלי
|
לו הייתי מלך, לו הייתי אל
|
יש נשים ויש גברים
שבזים אף למילים
קל לכתוב אודות שירה
בלי רגש ומטרה.
|
אני נודד שאיבד את דרכו בין הרים
אני תוהה שנודד בין עצות חברים
|
עם רדת ליל נלך לגמוע את השקט
|
לו לא הייתי בובה אלא הייתי אדם
לו לא הייתי עשוי בד אלא בשר ודם...
|
בתוך החושך הנצחי
של שיכחה, של חוסר קול
אותי שכחת, אהובתי
|
חמה דמעתי
וחד הכאב
כי אתה לא איתי
ובודד הלב
|
|
|
אתמול אכלתי
סלוגן בטעם
תות!
ץ סופית משקר
במצח נחושה. |
|
