|
יֵשׁ לִי חֲמִשָּׁה יְלָדִים,
יָבִיאוּ הַבַּיְתָה חָמֵשׁ תְּעוּדוֹת.
לְכָל אֶחָד פְּסַגּוֹת וּפְחָדִים,
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם שָׁוֶוה וְלֹא בִּנְקֻודּוֹת.
|
וְדַוְקָא כָּאן
כְּשֶׁהַגּוּף מִשְׁתַּבֵּשׁ
אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים לְהִפָּגֵשׁ
|
לְהָפֵר אֶת הַסֵּדֶר,
אוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִצְעֹד בְּבִטְחָה בְּתוֹךְ הָעֵדֶר
|
רָצִיתִי אוֹתָךְ פְּשׁוּטָה
בָּאת אֵלַי מְחֻיֶּבֶת,
רָצִיתִי אוֹתָךְ בְּרוּרָה
בָּאת אֵלַי מְחוּיֵטֶת
|
|
|
אהבתי לחם,
אהבתי גם שום.
אך יותר מכל,
אהבתי לחם
ושום.
מחדד הלשון |
|
