|
ים, שמים, חורף, מוזיקה, חיוך, חיים, מוות, אלוהים,
סימפטיה, רוגע, מדיטציה, חלום, מציאות, עתיד, הוה,
פנטזיה, צבע, שמש, ירח, אומנות, תקוה, ישראל, הודו,
אהבה, קרבה, ילדים, צחוק, חברים
בילוים,שגרה, יציאה מהשגרה, הידיעה שהכול לטובה,
וכמו שהבנתם גם קיטש.
חלק קטן מהדברים שעוזרים לי להישאר אופטימי
למה אתה יושב בבית כל היום?
אולי תצא לראות חבר'ה נחמדים
איפה כל החברים שפעם היה לך?שכל כך אהבת להיות אתם
למה החבר הזה שלך...נו...איך קראו לו
זה שאתה והוא תמיד היתם משחקים עד שהראש לי היה מתפוצץ
ואז הייתי צועקת עליכם
|
"כמה" אני שואל בלי להסתכל על פניה,"200 שקל" היא עונה לי קול
חצי צרוד חצי מסטול "OK" אני מפטיר והיא נכנסת לרכב
ואני בלי להסתכל מתחיל לנסוע מנסה להתעלם מהעובדה שהיא נועלת
פלטפורמה רק על רגל אחת.
|
אור שלי,יפה שלי.
הכרתי אותך בתקופה הכי גרועה שלי,כעסתי על כל העולם אבל בעיקר
כעסתי על עצמי,שאני לא יכול להגיעלמה שאני דורש מעצמי,שאני
דורש מעצמי יותר ממה שאני יכול להגיע.
|
פעם,לפני שהערסים הכבדים נולדו ואפילו ההיפים היו בחיתולים היה
איש אחד בטעם וניל, מה מצחיק אף פעם לא שמעתם על אנשים בטעם
וניל? אז מזל טוב כרגע שמעתם לראשונה בחיים שלכם על זה
|
יום אחד עמדתי בתחנה המרכזית בירושלים והכול היה
כרגיל.הרמזורים כרגיל עשו קולות מעצבנים,בנות שמאחורה יפות
המשיכו להיות מקדימה מדהימות,ואנשים המשיכו לעמוד בתחנות ולשחק
סניק,
|
כשהוא נולד הוא לא בכה,הוא רק הביט על העולם וחשב לעצמו.
גם אחרי שנים הוא לא הרבה לדבר,רק שממש היה מתבקש.
הוא היה מתעורר ושותק.
קורא את העיתון ושותק.
עומד ליד החלון מסתכל על הגשם ושותק.
|
היה לי חבר, אולי עדין יש לי, היה לו מין גישה כזאת לעולם שאף
אחד לא היה מבין, ואפילו אנשים כעסו עליו לפעמים, לא שהם הבינו
מה הוא אומר או למה לעזאזל הוא מספר להם את זה, אבל הם כעסו
עלו "ליתר ביטחון".
|
אני לא סובל אותך.
אני חושב שאת בן אדם חסר טקט לחלוטין,
מעולם לא פגשתי בן אדם יותר חסר אישיות ממך,
כל מילה שאתה אומר אני חושב שזה הדבר הכי טיפשי ששמעתי בחיים
עד שאני שומע את המשפט הבא שלך,
|
יום אחד החלטתי שנמאס לי.
נמאס לי מהכול...במיוחד מכל מה שלאחרים יש ולי אין,
אז רציתי להראות לכולם, להוכיח לכולם שאני לא סתם חלק מהנוף
בקיצור למשוך את תשומת הלב של כולם אלי, וכמה שיותר יותר טוב
|
קבענו שמונה וחצי,מתחת למנורת הרחוב היחידה בכול רחוב המכבים
יצאת מוקדם כדי לקנות לי פרחים...חמודה...תמיד יצעת איך לשמח
אותי
הגעת לרחוב קצת לפני הזמן "לא נורא" אמרת לעצמך "הוא תמיד
מקדים ומחכה לי אז הפעם אני אחכה לו"
|
אהבת המרחב שלאיטה נמוגה
חדרה לליבי יצרה בי תוגה
מה לעשות שהיא לא ראתה
אהבתי אותה לא אהבתי אותה
|
לא מסוגל לחיות בבליל המילים חסרות המשמעות.
לא מסוגל לחיות בבדידות אצל רבבות אנשים חסרי משמעות חסרי
כמיהה
לחיים יותר טובים בעלי תלות במזיקים שונים כגון הדברים הרגילים
ודומיהם.
|
את עומדת מולי,
אבל תהום מפרידה בינינו.
אני קורא לך בשמך,
אבל את לא שומעת.
|
אם את רואה אותי עובר בחלון הילדות שלך אל תמשיכי את החיים
עיצרי בבקשה
בשביל להביט בי ביגוני
|
בזמן לא מובן פגשתי שטן
הופיע אצלי במפתיע
התחפש למלאך שאמר לי תיקח
את אשר יש לי להציע
|
אש!
אש אוחזת בקירות הבית
לשונות אדומים משחור מפחמות את כל מה שבהישג ידם
והאש תבער ותשחיר כל חלקה טובה מביתך וביתי
את בית המחמדים אשר היה לנו למקלט
|
אביב נוסעת היום
לא משאירה לי שום מזכרת
היא נוסעת ואמרה שלא תחזור
שלא אראה אותה עוד בחיים האומללים שלי
ולא שממש רוצה לראות אותי
|
משחקי מלחמה, מלחמת התשה,
ולא ניתן להשיב את אשר נעשה.
משחקי מלחמה, משחקי כבוד,
לרמוס לבוז ללעוג,לנטוש לדחות לשדוד.
|
וכשזכרוני פורח הינני שמח
חושב על לא כלום מרגיש את הכל
מרגיש בני אדם כמו שלא הרגשתי אף פעם
אוהב אנשים שונא רעשים
מרגיש עולם נוסד תחת רגלי
מרגיש קטן בעולם הגדול
|
נוסע אני בדרכי אל האי-ודאות, חברי לנסיעה הם שלושה ואחת
ברקע נשמע מטיף מקצועי
סימני הצוליזציה היחידים בסביבה הם: אורות המכוניות ההולכות,
הכביש, התמרורים, והירח
|
בשעת אי שפיות אני מנסה להבין מה את חושבת.
מה את חושבת עלי,עלו,על מה שקרה
על מה שיקרה
|
לא מפחד מדודה צובטת
שאת לחיי מאימת לתלוש,
לא מפחד מהרגע שהיא תגלה
ששמתי לה בקפה עכברוש.
|
סירה שטבעה בהשקה ראשונה
כילד מתוק עם חיוך וגומה
תחושת ריקנות תחושה של אימה
הרבה תהיות בלי מעט הבנה
|
מה שכתוב כאן מיועד רק לך,שמו אותך בעולם המדומה הזה רק כדי
לבדוק איך זה שאנחנו התפתחנו,כל כך כל האנשים מסביבך הם שחקנים
|
למי קראת מניאק יה ש'קנזי מלוכלך?
לי קראת מניאק? כן?!
נראה אותך מקלל אותי עוד פעם!
איי!! יה חולרה מהלכת על שתים
מקלל אותי אה
אז תעיף את התחת המלוכלך ש'ך מהשכונה שלי ואל תעיז להראות את
הפרצוף ש'ך כאן כי אני יפוצץ לך את הצורה
|
זה שוב פעם אחד הימים האלה...
מהימים האלה שאתה חושב על כל מה שהפסדת
אתה יודע שלא יהיה לך הזדמנות שניה
|
החיים זה הצגת יחיד. עם כיסא גבוה כזה כמו בפאבים, והשחקן שזה
בעצם אתה יושב ברישול על כיסא הפאבים ומחכה לצופים
כשמגיעים צופים אתה נותן את כל נשמתך להצגה מנסה להראות מענין,
למרות שמבפנים אתה מת לחלוטין
|
פעם המרחק מהבית שלי לבית שלך היה נראה לי כמו מסע אלונקות
תמיד היתי סוחב דברים פצועים לבית שלך על הכתף שלי כל הזכרונות
של איך שאת מכאיבה לי נפשית ופיזית על זה שאת לא מפסיקה לרגע
להשפיל אותי על זה שגנבת את כל הביטחון העצמי שכבר היה לי
|
אני כבר לידי עכשיו...הכול יהיה בסדר
אני מרגיע את עצמי,אני לא רגוע,רועד
אני אומר לעצמי שיהיה בסדר זה לא סוף העולם
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
טוב, זה לא
עובד, בוא ננסה
להיות ממש ממש
עצובים
אקווה בתכנון
קאמבק עצבני |
|
