|
משה שכביץ,
כותב להנהתו
ומשתדל שגם אחרים יהנו
מפרי יצירתו.
ובין השורות,
לפעמים,
מנסה גם להעביר
מסר
תוהו ובוהו, איך נדע אם יבואו?
היא ילדה רגילה, והוא ילד רגיל.
אך ביחד הם זוג שובבים אין כמוהו
לפעמים זה נחמד, לפעמים זה מבהיל
|
בתוך מעלית עמוסה בפקידים
עולים ויורדים
בבניין משרדים רב קומות
ראיתי אותה אוחזת בתיק
|
אם יש לך פרוטה אחרונה בכיס להשקעה פיננסית אל תקנה בה עצה,
נוצצת ככל שתהייה, מאף אחד אחר, אלא רק מעצמך, ממה שיגידו לך
הלב, המוח, והתחושות שבך.
|
שני פסנתרי כנף שבורים מגבעתיים,
רואים ממרפסות ביתם אתר בנייה רוחש עובדים זרים,
ועגורן ענק, ראשו נוגע בשמיים,
נושא ,כמו עבד במשא, את כל החומרים לפיגומים שבגבהים.
|
היא חוזרת לשגרה
והוא חוזר ונעלם.
|
זה שיר שנכתב על הרגע
תוך כדי זמן האמת של ההתרחשות
בין דקה לדקה
|
הנה הם באים ועולים
אל הבית שלך ברחוב ורבורג חמש,
משורר תמהוני שקשה לנחש.
|
תמיד היה אוסף אותה
כשנפלה באפיסת כוחות,
היכן שרק הייתה
במסעות אין סוף שלה.
|
קרוזו התוכי הברזילאי חי
שנים רבות בכלוב מפואר
בווילה בקיסריה אצל סוחר הנשק ואשתו
היה ממליץ
תמיד לכל המזדמן שם לביקור
עסקי על כל סוגי היין שישנם אצלם
|
שחק אותה קשוח, שחק אותה גיבור
|
ברחובות של שדרות ושל עזה ג'מילה
החיים כמו תמיד ימשכו
כרגיל
|
זה לפני התרחשיי
זה עוד זמן רחשושיי,
לחשושיי, נחשושיי
|
עד כמה אני יכול להתעסק בעצמי.
לשאול את עצמי, על עצמי,
ללמוד להכיר את עצמי
ללמוד לקבל את עצמי
|
ואהבתי
אינה תלויה בדבר,
היא לא עושה חשבון
כל רגע
מה שעובר עבר
|
מה אני עושה עכשיו
עם כל המטאפורות וכל הדימוייים,
עם אוניות טרופות אשר את שמן מחקתי מליבי
|
איך זה שאני המשורר
מקליד יומם ולילה
מילים של אהבה
לאור הנר
|
הנה ימים באים
ותחת כל עץ בחורשה צפונית
מנגליסט
עם משורר ירבץ,
|
אומרים שחורף קר
והבל הסוסים בבקרים
מתעבה על זגוגיות השמיים
ויורד טיפין, טיפין
|
מבנה מתגלגל בזמנים
חדר האוכל של פעם
שנה את פניו למשחקיה
|
אל אבן בקיר תזעק
עושה את המקסימום
במסגרת המינימום
|
חמישים וחמש, היא אומרת, חמישים וחמש
זה לא חגיגה מי יודע אבל זה מה שיש
ילדים שעזבו לי את הבית עם איש מנותק וטיפש
חמישים וחמש היא סופרת, והוא לא שומע
|
חופים הם לפעמים געגועים לנחל...
אצלו זה נחל עזבו, אצלי היתה זאת
אמסטרדמית על שמיכת פיקה באנגלית שמחסירה מילים
|
הוא נופח במילים הבוערות
כמו נושף בלבת זכוכית רותחת
לעשות מהן
כלים שיתמלאו בבוא העת
שירים של אהבה
|
נאווה כותבת הרבה שירים
למגרות השירה
|
אומריים שסתיו,
באוסלו האדימו העלים לקראת שלכת
והבל הסוסים בבקרים
מתעבה על זגוגיות השמיים
|
ואין פותר לכל חידות הזמן
ואין מביא לי אות ולא סימן
|
כמו בספר
דפים מעלעל
שנים על שנים
לבוא עד אלייך.
|
יום שניתן לך
קח אותו הוא שלך
עם כל אורו וסחרו
|
וזהו
סוף מוחלט.
השחקן נעלם בלי שום טריק שיחזור
|
כמה זמן ייקח לך להבין, להבין? שואלים המבינים לכאורה
גם אני את עצמי.
|
כל כמה שאני מבטיח לך להשתנות
להפוך עורי ואת חברבורותיי
לפתוח דף חדש נקי מחשבונות
לפתוח דף חלק נקי מכל מגרעותיי.
אל תאמיני לי
|
והוא חוזר כמו תמיד
ביום העצמאות
והוא לובש חולצת פסים כחול לבן
עם ג'ינס קרוע,
כמו תמיד מוציא מהארון
גיטרה חסרה מיתר של מי
שנעלם מבלי לאן ולמה ומדוע
|
לצד האופטימי של זנב החתול
יש מגע של קטיפה לטיפה וגרגור
על הצד התחתון של אותו הזנב
לא מרבים בשירה בציבור.
|
הרקיע התעטף בגלימה אדומה
רוחות מדבר יללו בגוש דן
זכרונות של תנים רחוקים
הנה בא וקרב יום הדין
|
מה עושים מדליקי תנורים
באין עננים להוריד ממטרים,
להרבות מהם גשם.
הם קמים בבקרים הקרים
ועולים להרים
|
מי זאת האוחזת בי
בקסם השירה
כמו רוקדת מולי
עטויה בשבעה צעיפים
מתלטפים.
|
מי יגלה לי מי זאת המושית?
האם היא הזויה?
האם היא ממשית?
|
ובלילה
חיפשתי מילים להגיד לך
את רוב אהבתי
|
אני רואה איך
כמו בסרט
דוהרים בה שוב סוסי הפרא
|
משב של סתיו חולף על רחבת המועצה המקומית
יש משפחה של חסריי בית מפוניי משכנתאות.
משב של סתיו חולף על רחבת המועצה המקומית
משב רגיל של סתיו עלים נושרים אל הרוחות
|
על פי כל הסימנים
ועל פי לוח הזמנים
של מחוגי השעונים
משעון השמש הקדום
|
כמה זמן אפשר לישון
פקוק בתוך בקבוק
הכי הרבה
כותב שירים למגרות
|
סחה למהפכה
דוהרים בי שוב סוסי הפרא
נושאים פרשים קוזאקים מגדודי בודיוני,
שוטפים גועשים בעורקי
|
עבודה קשה כסף קטן
בליל רעשים, מכונות, חום כבשן
ואני רק פועל מדגם ישן
|
יש רצח בחצר,
צרח המשורר,
המתנקש יורה
ואין עוצר.
|
פעם כשכתבתי
לך
רוצה לראות אותך
|
אהבתי האתמולית
רוחשת למולי
להשיבני כגמולי
עכשיו כשהיא לא לי.
|
שניים באהבה.
בשדה, בכרם, או בפיצריה בשכונה
|
אלישע הקרח יוצא כמו כל יום מביתו
למרכז לבריאות הנפש
הוא זקן, ושקט ורגוע ועיניו בו כבויות וריקות.
|
אמרו עליו שהוא אדם רגיש
והוא יהיה ודאי מלחין ומשורר
|
ומתרוצצת בי ולא מרפה בי דעתי
חופשית ללא ידיעתי
|
ופתאום זה גם כאן
בשרון וגוש דן
שומעים אזעקה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
כיצד הגעת לאתר
זה?
1.חיפשתי
סיפורים של אתגר
קרת
2. ניסיתי למצוא
סיפורים של אתגר
קרת
3. ספרו לי שיש
פה סיפורים של
אתגר קרת
4. אתגר קרת שלח
אותי |
|
