|
אני כותב שירים מ2005
בן 21 וקצת
קצת קצת אחרת
כבר בן 34
oh dear fourteen where have you been i saw you yesterday
we used to talk about the universe for every single day
as we were sharing our depression of this world's decay
a brace of two young kittle souls trying to find their way
|
כל מה שרציתם
זה מה שקיוויתם
הכל מתפוצץ
ופתאום מתפרץ
|
שדה מוקשים של מטר על מטר
עם שבעים אלף מוקשים בכל עבר
איפה תדרך רגלך הצולעת
ואולי תתפוצץ לפתע כמו דלעת
|
אוטופיה וקקי הלכו לטייל
לפתע הגיח משמאל מקל
מקל כחול מבריק ואפל
בקצהו נוצות אדומות וברזל
|
היא הייתה הילדה הכי יפה בכתה
עם מזרק ביד ובבטן דקירה ארורה
בעיניה נשקפת ילדה ענוגה ותמימה
בתוליה אבדו אי שם בין קפלי מיטתה
|
שרפתי, הדחקתי
שיחקתי, ברחתי
הלכתי לשוק וקניתי תרנגול
היה לו מקור גדול ועגול
|
יסיח הדעת
יבליג על הפרט
יפליג מאחד
למקום אחר
|
כל יום נתרחק קצת יותר ויותר
הכל מתארך והיום מתקצר
בחצר אחורית של ילדה נחמדה
כזאת אדמונית עם שמלה לבנה
|
תאונות של דרכים
ארוכות שחיים
מסדרון חדרים
גם גדולים ויפים
|
בדירה קטנה עם מטבח ושירותים
ואשתך בגודל שלושה אנשים
כשכל זה קורה ובפנים אתה מת
לחזור על הכל ולחיות באמת
|
העולם סובב אותך
הכל קורה רק בגללך
אתה גדל ומסתכל
הכל הופך למתסכל
|
איילון הוא כביש ממש נחמד
איילון הוא כביש כל כך מיוחד
כל היום הוא מוביל מיליוני אנשים
מעזריאלי ועד השטחים
|
עומד על בניין גבוה אי שם
הכל מעונן ומלא בעשן
הודעה אחרונה לפני המעוף
המילה שהכי קרובה אל הסוף
|
איש מת, איש נופל
כל מה שהשקיע אכל ועיכל
הולך למקום חשוך ואפל
ופה זה גם ככה אז מה כבר חסר?
|
איש שמן, בעל כוח
בלי דמיון פורה או מוח
לא עוצמה, לא כישרון
רק צ'ק שמן ועיפרון
|
הוא הגיע מהר
לעולם לא איחר
והיא רק שמחה
בסוף היא צרחה
|
בחווה של סוסים בגודל בניין
אל ירח תגיע ביום מעונן
והיא תאכל אותך פתאום
ויישאר לה עוד מקום, לעוד קצת
|
צמרמורת אבסטרקטית
גשם קסום של תחושה אפלולית
שביל אבן לבן וגלימת תחרה
אלך יד ביד ואחיה בתמונה
|
החיים זה אמבטיה
מלאה בבועות
בועות עם שמחה
ובועות עם זוועות
|
יום אחד כשיחליטו שאין כבר סיבה
כבר לקבור כל גופה אדמה משלה
כשכולם כבר ידעו שהכל ממוחזר
הכל כבר היה ויהיה מסודר
|
אני ויהוה חברים כה טובים
הוא תמיד עושה לי הנחות ומבצעים
אני ויהוה חברים כה קרובים
ויש לי כרטיס ללקוחות קבועים
|
אורגיית דמים של שחיטה כשרה
שנאה כה עזה, גופתה השרופה
וכמה איבה לאדם וחווה
והכל קורה, השריפה כבר קרבה
|
יש אנשים עם הרבה נעליים
ויש אנשים שיש להם קצת
יש אנשים שמשתמשים בגפרור
ויש אנשים במצת
|
אפרוח תמים עם מקור לבן
בעתיד יבקר אצל הקב"נ
מרצדס נופלת ביחד עם ילד
ולאט לאט מתמלא בחלד
|
ללכת בשקט
עכשיו כבר מותר
לצרוח חזק
כי מה כבר נשאר
|
אתה זכר חלש
ראשך מלא בקש
ופתאום אתה מחליק
והכל הופך לריק
|
אני רוצה שיקנו לי בועה קטנטנה
בועה חסינה מכל מכה
בועה שתהיה רק שלי ושלה
חסינה מבגידה וגבולות הקרבה
|
ואיך זה שבכל פעם
אומרים שלום לאכזבה
דברים שרציתי כל כך להיות
שכחתי לרגע כבר איך זה לחיות
|
בועה מתנפצת הכל מתערבב
עומדים על הלסת של תן קצת רעב
הכל מסודר לשעה מאוחרת
מוכן ומותר ועכשיו קצת אחרת
|
בוקר טוב הכול לבד
אתה מזמן לא מיוחד
כשמסתכלים על אחד
במבט לא ממוקד
|
בוקר טוב הכול לבד
אתה מזמן לא מיוחד
כשמסתכלים על אחד
במבט לא ממוקד
|
התרנגול קורא בקול
בוקר טוב איש כחול
בסוף תחיה לנצח
בוקר טוב לרצח
|
העולם הוא מלחמה
השלום הוא סתם חלום
החזקים עם שריונות
החלשים בארונות
|
אתה חי בתוך רימון
קצת רקוב בפנים ומבחוץ כמו ארמון
מפרח לפרח גונב קצת צוף
ומיום ליום זה מתפוצץ לך ישר בפרצוף
|
ערימה של גופות
שהופכות לגלופות
בצורות קצת שונות
בדרכים מובילות
|
מערה חשוכה וכולם שועטים
לקצה המובטח מגיעים מעטים
ובדרך גופות וכולם בוערים
האש מרטיבה והמים שורפים
|
עכשיו כשהכול כבר ברור ומוגן
ציירנו הכול ועכשיו הוא מוכן
איך כמו בציור של ילד בגן
עם שמש ובית ופרח קטן
|
סמים כה מתוקים
ילדים וממתקים
אתן לך פרחים
לקבר מתים
|
בכל יום אחזור
בכל חודש מחזור
כל שנה השתנתה
מדורה של תקווה
|
זה עצב שבא הולך וחוזר
מחליט שהכל פתאום מסתדר
הופך משחור ללבן ואפור
פתאום מתגמד ומרגיש את הקור
|
כל כך הרבה כבר עבר
ואולי גם שום דבר
לא ישתנה בך בכלל
והכל יישאר גם מחר
|
והיא עם הזרם צוחקת בוכה
יושבת שמחה על ספה קצת נוחה
ממש פה ליד מלאת אכזבה
כי מזמן כבר שרפה את כל כלי הכתיבה
|
חוזר ובא
כמו כאב בכלייה
כשרצים הרבה
וקשה כבר לנשום
|
פני החתול מתמלאות בתקווה
ועיניו מתרגלות לעוד אכזבה
תנועה יכולה גם לגרום למבול
מבחוץ מלכותי מבפנים הוא אכול
|
ללכת ברחוב בלי לפחד מאנשים
שמציירים על הקירות על אנסים של ילדים
שדוקרים בבית ספר מורים קצת זקנים
שבכל זאת נפגשים עם ילדות וילדים
|
בהיסטוריה, כמו בכל דבר
יש שואה ויש גם דם
שריפת גופות ללא עשן
ולעולם, לא נדע מתי
|
אורגן של ריסים
כחולים אדומים
ריסים עגולים
קטנים וגדולים
|
לפתע הוא קם, פתאום, סתם
תפס את רגליה וזרק לאגם
וראשה בפנס נשרף כבר מזמן
ואז הוא הלך, בראש מורם
|
אני יושב כרגיל רק אני והמגירה
מסתכל כמו תמיד על כל מה שהיה
בחיי שיכולתי לראות קצת דמעה
שנופלת כבר יומיים מנפש עצובה
|
ברח אל השמש
טוס לחלל
רצחתי גם אמש
אדם מקולל
|
מקור מחודד שלפתע נכחד
ועיניי הציפור במבט ממוקד
אל טרף אדום וטרי הוא שועט
ולקראת השחקן בכדור הוא בועט
|
ילדים לא רקדו
רק ישבו ושתקו
עוד נושא לשיחה
עוד קללה או ברכה
|
נחיל ששוטף את הכל באבק
שר ורוקד וכולו מחובק
מזדווג עם עצמו במשגל המוני
פוחד ונרתע ממגע קצת מיני
|
אז קצת התחשק לשכב להתחבק
כך לפתע פתאום להתקרב ולנשק
סתם אנונימית נחמדה עם שיער חלק שחור
עוד נקבה ממוצעת עם צרכים ומחזור
|
כשהר הגלבוע נפל ונשבר
אז אמרו עוד שלושה משפטים על מחר
הם אמרו שהשמש תזרח ותשקע
והכל יגמר והכל יתקע
|
איפה הרשימה
מתי תיפול טיפה
זו לא האדמה
אפקט של הרדמה
|
ירח ניתץ
עולמינו מופלץ
פתאום בא מפץ
והכל מפוצץ
|
הוא כחול ולבן
ירוק סגול ומחונן
מחליף צבעים בכל דקה
הכל נגמר באכזבה
|
רק לקצת התאהבתי אולי מאושר
זה היה רק נהר שמזמן כבר עבר
ועכשיו כשזונה בוגדנית מתקלחת
חשבתי לשרוף לה רק קצת את התחת
|
העולם כה מושלם ואני לא מוזמן
את דרכי אל המוות קבעתי מזמן
באותה תקופה, אז היה לי נחמד
עם אותה אשליה שאחיה אי שם
|
נגמר לו הכוח קשה כבר לצרוח
לשכוח הכל לעזוב ולברוח
הכל תעתוע קסמים מלוכלך
עוד יום קצת כואב שנגמר מדוכדך
|
היא הולכת, היא חוזרת
כמו שקיעה נעלמת
כשרע היא זוכרת
ואז שוב בוחרת
|
ילד שמן בשולחן של סמים
אובססיה נשית וזקנים רדומים
בגלגל של ענקי השמיים כחולים
השמש דומעת עוד זר של גשמים
|
לאן נעלמו הימים השקטים
סירה ששוקעת בים זה מרדים
ולאן נעלמו כל אותם אנשים
שהפכו למפלצת עם דם בניבים
|
והיא שוכבת ויושבת
לפעמים היא קצת עומדת
לא חשוב מה היא חושבת
לא אכפת מה היא אומרת
|
חור חמים
וזה אני תמים
בבניין גדול
בשיעור מחול
|
ארץ אחרת חיים כה טובים
בלי ילדים אישה או מדים
ברכה כחלכלה ושבעה כלבים
בועה אחת והמון ממתקים
|
מפלץ רקוב, עכבר רטוב
הוא גר בכלוב ושוב ושוב
בכל לילה חצות ושלוש
בורח החוצה אוכל איזה ראש
|
בחדר חשוך מפוזר ומלוכלך
יושב לו אדם והוא קצת מדוכדך
הוא רוצה קצת למות וחושב על מהות
בעולם בו הכל מסתובב על כמות
|
כי אין אנשים רעים
תינוק שנולד ההורים נחושים
ואין בעולם שכזה כבר חרשים
הם פשוט לא רוצים לשמוע אתכם
|
חתול ברחם של ילד של מים
צלוב הפוך ונשרף כבר יומיים
חתול ברחם שורט ומיילל
ציפורניים חדות והדם מחלחל
|
מנגינה כה שלווה
מעוררת תמיהה
כל שורה ומילה
בעברך חצובה
|
היא מקפצת וצוחקת
מסתובבת וחושבת
היא אוהבת כל כך
והכל כבר מובטח
|
לפעמים נחמד
ולפעמים זה חד
וכואבת אז היד
כי אפשר למות
|
כמו ביום שאבדו בתולייך
בדיוק בשניה שפתחו את שערייך
נסראללה הפציץ את את כל הארץ
ולא כל כך אכפת לך
|
יכולתי אחרת
תגובה מאוחרת
זו הרכבת אחרונה
אל תוך האדמה
|
כל כך לא חשוב
בערימה של כתוב
קורא ולומד שקרים כל היום
רץ בעיגול והולך במקום
|
כל כך לא חשוב
בערמה של כתוב
קורא ולומד שקרים כל היום
רץ בעיגול והולך במקום
|
הבטחות ישנות ושקרים לבנים
ילדי ארגמן ממזרים וקטנים
עם כפית של זהב ושמים כחולים
כולם מחייכים צוחקים ושותקים
|
עצוב, כאוב, זה כל מה שכתוב
על דף וניירוהדם עוד רטוב
אתה מת מאתמול
ברכותי מהשאול
|
חדווה אחווה והמון אכזבה
תמכור את המוח אולי גם כלייה
תלמד עוד ועוד בשביל עוד הכתבה
ובסוף תסתדר עם כולם בשורה
|
לכל אחד יש ים
יפה ומסומם
וכל אחד יכול
סתם כך פתאום ליפול
|
סינתזה כלואה בעולם נורמטיבי
אקסיומה זמנית בתינוק פרימיטיבי
עד שהבנתי לקח לי קצת זמן
ואם רק ארצה הכל כבר מוכן
|
הירח שיכור
והשמש פרוצה
היא מתה מקור
הוא לחש לאוזנה
|
זה כביש מהיר, ביום בהיר
אני נוסע גם היום אל תוך העיר
הכל כל כך יפה ואף אחד לא מיוחד
לא תמצאו שם פינה של שולחן מחודד
|
סינתזה מינית והכל מתמזג
סנטימנטים גוברים והכל מתגמד
שכרון חושים הכל חמים
אופוריה תמידית של שני ילדים
|
הבוקר עולה
כחול השמיים
היא ישנה במיטתי
ואז פתחה את העיניים
|
עמדתי שם, וחיכיתי
כולם חשבו שרציתי
אז חייכתי כי כשעשיתם
וכל מה שרציתם
|
ואולי בעוד שנתיים או אולי גם עוד מאתיים
ביום אחד כשכבר תשתו לעצמכם את כל המים
כל אחד אולי רק יתחיל להבין
שעם קצת אקונומיקה הכול בסוף מלבין
|
גם אם ברח, הסניף או עישן
חרבן במקלחת עלים וחיבר
מתחת לתחת ישב לו כיסא
שהיה שם תמיד ועזר
|
אז ככה זה
כמו מזווה
הכל נשמר
כבר לא מוזר
|
חוצים דרכים
ולא עוצרים
עומדים כשצריך
ואסור להפליץ
|
הזרמים בורידים משתלטים על הכל
הרגשה של הדם מתנקה מהחול
ערמות האבק הצטברו מהמון
ועכשיו זה אנחנו וכל הארמון
|
תמותי זונה
שמנה מגעילה
תמותי בעוד
אלפית השנייה
|
שפתייך שרוטות, ניסיונות של תקווה
ואולי כבר שכחת את כל מה שקרה
למי כבר אכפת הכול קבור כל כך עמוק
ואימא בוכה כי יש לך תינוק
|
כשאחליט אעשה
אחרבן ואכסה
ואם לא תרצו
ראשיכם יימחצו
|
אתה קם בבוקר ושונא את אישתך
מסתכל במראה וחושב לעצמך
מה אתה עושה במקום כל כך מופרע
ואז אתה הולך לחרבן ומבין
|
בגיל הזה כשכולם כבר מתים
גבולות שהיו כשהיינו ילדים
פתאום נעלמים וכבר לא קיימים
ואפשר להריח את כל הדמים
|
כוס פלסטיק ביד
שלום בחלל
הכול מיועד
כבר לא מסוגל
|
זה לא באמת היה לך בארון
את לא באמת במקום הנכון
זה רק החלום האוטופי שלך
שעוזר לך בכל יום שיהיה לך קצת אכפת
|
לא תמיד קר כשלבד
ולא חייב להיות מיוחד
תמונה שתלויה על כל מקרר
גלויה שקיבלתי אתמול מחבר
|
הוא לחץ על המזרק ופתח את הדלת
הסכין ביד ופתאום היא מפחדת
העור שמגליד כבר הופך לסגול
הגידים שבפנים כבר יוצאים במחול
|
דגל שחור במיטתך הלבנה
ושובל של דם, על פניך שריטה
והדם נקרש לאט לאט הוא מתקשה
לעבור את היום כבר מתחיל להיות קשה
|
לילה טוב, מחר בבוקר
שוב נפתח אותו הלוקר
שננעל בלילה בערך בשתיים
ויוצא לו בבוקר מתוך נעליים
|
מבט תמהוני בעינייך החורצות
עוד לילה בתוך ידייך הלוחצות
והמחשבות על אותו יום אחד
פתאום הכל יהפוך ללבד
|
ללכת בתלם כולם מסתכלים
ללכת בצל כי אם לא נשרפים
לשבת לבד כי הכל מסוכן
מה כבר נשאר כשהכל מתוכנן
|
נולדת, דיברת, עבדת
עשית כל מה שאמרו
כמו שרק אתה רצית
ורק אתה החלטת
|
כל כך קל לשרוף מכשפה
להסתיר את כל האמת הקשה
ולחזור לחיות בתוך האדמה
בלי כל תקווה, ובלי אכזבה
|
כמו כבש, אתון
מחבש על עיתון
עובר וחוזר
ונשבר כבר הזין
|
כולנו נשיר ונבכה ונצחק
אחריי כמה דקות כבר יגיע חרק
שישתה את המוח ממש כמו מרק
החרק שישיר יבכה ויצחק
|
מה רע כשכולם באדמה
ואתה כל כך לבד, בשממה
מה רע כשכולם אומרים לך
שלא נשאר כבר אף אחד, לך
|
ואין מה לפחד כי הכל כבר עבר
עברת כבר הכל, והכל כבר אותך
כולם כבר ניסו, וניסית את כולם
כולן כה קרובות, ואת כבר לא כאן
|
עומדים בפה פעור, פה שחור עם כתמים ירוקים
וכל אחד שאכל, אחד שהפך לירוק מהירוקים
קיבל עוד כתם ירוק, והיה יותר ירוק מכל הירוקים
ומי שהפך כולו ירוק, הפך לכחול, ואז הרגו אותו
|
אתה מוזר, אתם מוזר
והיא, זה מוזר
כמו הר מחמר
צלחת בגודל כפר
|
מוח ורדרד
ושלושה חושים
ירח אחד
ושלושה כוכבים
|
לפעמים זה לא נחמד להיות מיוחד
לעשות את המצוות של כל חג וחג
לחרבן בעמידה רק מתי שמותר
אז החלטתי היום שאלוהים סתם מיותר
|
אני בוהה, אני תוהה
אני עושה, ומתנסה
חושב כל יום, וכל היום
למה דווקא לי קורה
|
עוד אחד אנושי מה אפשר לצפות
מאחד שנולד לעוד אח ואחות
שלימדו ולמדו כולם את כולם
והפכו לאותו אדם מסומם
|
מלחמה שחורה, קרבה וקרבה
עיניים צהובות, מלאות שנאה
אהבה בשירותים, ממזמן חורבנה
ואנחנו יושבים עמוק באדמה
|
בשר נמרט
מתוך היד
הזדהם והכול
פתאום לא נשלט
|
מספרים גדולים בכל מיני צבעים
אנשים שחורים ואנשים לבנים
וכבר לא כל כך אכפת כשכלבים מתים
אלא אם כן הם פתאום נשרפים
|
שיניים חדות ועיניים שחורות
המון אותיות כל היום נכתבות
על גב המפלצת סמלים ומילים
ימים שבועות חודשים ושנים
|
בחדר חשוך קריר ושחור
את כל שהיה אסתכל מהחור
זה החור בגרון שכבר כמה ימים
עושה לי בלב קצת חמים ונעים
|
ואת רק צריכה חיוך מרוח
רק כדי לראות את שמך על הלוח
לדעת אי שם שאת לא כבר מזמן
ואולי את רוצה להחזיר את הזמן
|
שלום זה אני שנפל במקלחת
מתנקז כל הדם מבגידה שנסלחת
את כל העולם כשאתחיל לסבך
בחדר סמוך כבר אסור לחייך
|
אקספוזיציה כחולה והכל משתנה
ועכשיו מאדים ואני מתכלה
והופך לאפר כמו הכל וכולם
שוב ושוב מסתובב ונופל מסולם
|
בחדר קטן, לא חשוך, לא אפל
לא שחור ולא מכוסה ערפל
יושב לו אחד לא כל כך מיוחד
וכל החדר, כולו מרופד
|
ובחדר קטן, לא חשוך, לא אפל
לא שחור, ולא מכוסה ערפל
יושב לו אחד לא כל כך מיוחד
וכל החדר, כולו מרופד
|
כן אני חיילת בצבא של ישראל
המדים בצבע חרא המפקד קצת מסתכל
ואין כל כך מה לעשות כי הוא קצין נורא בכיר
ולא כדאי להתלונן זה לא שווה את המחיר
|
נגמר לו הדם
ליבו כבר נדם
נפל למיטה
אפורה ונרדם
|
בן אדם שנגמר
כך אמר מהורהר
והכול הוא ידע כי כתוב על ההר
ואולי כשמחר יהיה מאוחר
|
נוצה מעופרת
נופלת, שוברת
הופכת הכול לאפר וחוזרת -
והכול נשבר, ונשאר המחר
|
בריא לאכול הרבה עגבנייה
לשתות רק מים מתוך קונכייה
ולא כזה קשה
עם כל האכזבה
|
הם מגיעים מכל מיני צדדים
צד טוב צד רע וצד נשנא
ויכולתי לרצות שיהיה טוב לעד
אם לא ידעתי שאלך לי לבד
|
מפחיד אולי, כואב ומר
בכי מוכר, ושוב הוא חזר
אותו הזר, בים כה אכזר
כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך מוזר
|
להיעלם להתעלם להתקדם ואז לשתוק
לעמעם את האורות שאף אחד כבר לא יבדוק
מה שנשאר לו קצת בפנים ורוצה להתפרץ
מה שנגמר כבר מזמן אבל אם קצת נתאמץ
|
איש ירוק עם מכאוב
מתהלך לו ברחוב
הוא רואה עצמים
שזזים, מתהלכים
|
הנה זה שיר
אני כבר מכיר
מה אכתוב בכל בית
כל פיל וכל זית
|
במדורה גדולה של סכיזופרניה מוצדקת
מערה קטנה וחשוכה אך קצת מוארת
עושים על האש את רגלייך הקטנות
ולקינוח טועמים מעינייך התמימות
|
סקס זה חביב
סקס זה נפלא
אנשים רעבים
שמתים כל דקה
|
והשריטות על הקירות
רק עוד כספים וניירות
פתאום היא נרדמת
עם המון חוויות
|
לכל אחד יש תאריך תפוגה מוכן
וכולנו כמו גבינות לבנות אחוז שומן
מעבירים את הזמן במקרר אחד גדול
ובסוף באה אמא ושופכת את הכל
|
עוד לילה ביחד, והיא מתקלחת
הנה היא באה, בוכה וצורחת
מקלחת של דם, בידה תקועה מחט
עיניה דומעות והדלת נפתחת
|
המלחמה השחורה כמו זו שהייתה
עם העיניים הצהובות שמלאות בשנאה
שוב חוזרת היום, אז ישבתי לכתוב
שיר קצת דומה, שיר דומה שאכתוב
|
הוא נולד והפך לכלום מיוחד
כמו עיפרון שנוצר מחודד
ולאט לאט הופך כמו כולם
כולם צחקו והוא נדהם
|
חיפשתי, נכנסתי לאוטו
הוא היה קצת מוכר, נראה קצת מוזר
גדול ואכזר, הוא אמר לי מחר
שאלתי מדוע, והוא רק אמר
|
שמן חם מסמרים מגהץ סכינים
מה לא ניסתה הוא נשאר קצת תמים
הוא כבר ברח ועכשיו היא בוכה
שלום גזר דין מוות ברוכה הבאה
|
עקבות מלוחים על רגליים חדות
הולכים וחותכים בדרכים אסורות
|
עיתון עם הרבה
עיתון עם קפה
וסיגריה מגעילה
העיקר העיתון
|
מיץ תפוזים מחמישה חצאים
המסננת מוציאה את כל הגרעינים
ביום שני נחמד ומואר באור כחול
כנראה שעוד שבוע אהיה יותר יכול
|
מסרק של בובת פורצלן אדומה
באמצע הכביש חתולה מתוקה
משמאל מימין מעל ומתחת
קשה להבדיל בין הראש והתחת
|
לפעמים אני יושב מבלי הרגליים
אין לי גם לב או שיער בידיים
עשרים וחמש אחוזים מהמים
הכל מתנקז למראה העיניים
|
ובפנים, ציפור
פורשת כנפיים
עם יד חסרה
נופלת, נחנקת
|
זה היה רק סעיף קטן במחברת
הלכה לכנסיה והפכה שם לגברת
וזו רק השריטה הקטנה שבמוח
שגרמו לה לצאת במסע ולרצוח
|
שיער סומר
עולם אחר
מקום חשוך
הדלקתי נר
|
החיים הם בסך הכול מסדרון
ואני מחכה לצומת האחרון
יש הרבה פניות בדרך
ובסוף כבר אין בערך
|
עוד חיוך חרישי והעיניים עצומות
המילים נבלעות לך בין ארבעה קירות
בין לבין את נרדמת שוכחת מהכל
המילים שכתבת ואמרת רק אתמול
|
קיפוד בגרון
עוד ילד גאון
אתמול נהרג
עכשיו הוא עיתון
|
וכלום לא נשאר לי
כבר מאוד מאוחר כי
אני כבר זקן והכל הסתדר
מחר כבר אמות והכל יתחבר
|
שניה רגועה של פחד מנצח
הכל מתפוצץ והופך קצת לרצח
לפתע פתאום הוא הופך למכחול
החליט שלצבוע הכל באדום
|
ריבוע מקולל עם דפנות ממתכת
לא תצא לעולם אם לא תהיה לך רתכת
תחיה בעולם סגור ומסוגר
לפתע תראה, העולם קצת אכזר
|
רסיסים של מתכת
בתוך בן אדם
היא בוכה והולכת
זה כל העולם
|
כשסמים קשים בדלת
הכול פתאום נראה אחרת
ואז כולם הולכים לישון
כי יש מחר בגרות בלשון
|
עוד אבן וסלע
מפלס את דרכי
ולפתע עכבר צץ
נפל מלמעלה
|
בריחות נעימים
לצדי דף ועט
חיוכים מסריחים
מבפנים אני מת
|
גושי חרא מעופפים על הפנים
מחזור שיוצא ממקומות אפלים
אנשים נופלים מהשמים כי סמים
וכדורי ברזל מתפוצצים ואז עפים
|
זה שיר נחמד, שקל לנגן
צריך רק לדעת לעשות סי ואיי אם
זה שיר חביב עם ליווי של תופים
כי כל אחד רוצה להיות בעננים ולשיר
|
שמים ורודים ויש אלוקים
אנסים מסתתרים לה בכל השיחים
הולכת בוחנת עוד שיח כחול
יוצא לה אנס ונותן לה הכול
|
פרפר אפל
אפור, בלי צל
מחפש קורבן
קורבן לכאב
|
נמלה מתפצלחת
מנעל עם מחט
וילדה קטנה
מסריחה ורטובה
|
כל יום מחשבות מתנדפות למקום
כי יש משהו שם שמחזיר קצת חלום
שעוזר ומציף לי את כל המחשבות
בשקט מושלם של לרצות להיות
|
ימים חדשים והים כבר עולה
קצת קשה להסביר איך הכל משתנה
הצמיג של הטרקטור מזמן כבר טבע
סוגרים את הלב עד השפל הבא
|
שלום מה שלומך תחרה לבנה
בואי תשבי נדבר עד שנה הבאה
חלומות של פשרה ועינייך נוגות
מבט אהבה אך ידייך כבולות
|
ילד צחק
על גמל מרוחק
עם מים בריאים
ועץ ילדים
|
|
|
באמת הכל נכנס
פה לשיפצור
ומחזור, או שזה
סתם זיון שכל? |
|
