|
קול תרועת שופר
חודר לי למצח
כואב לי נורא
בטוטפות
|
רוצה לאחוז
בכף ידך הסגורה
ולראות כיצד היא נפתחת
|
רוצה להיות מראה בתוך חדרך
לתעד תווי פנייך
לזיכרון של חמישים שנה
|
אני..
אני רוצה..
אני רוצה לומר..
אני רוצה לומר לך..
אלם שפתיים
|
אהבתה כשיקוי אינסופי
שאין בנמצא
ניחומיה הם בגדר
סוד מן הקבלה.
|
תעצרו לשנייה.. תתבוננו בו
תמהלו אותו בנוזלים משלכם
תגיעו למצב של איזון
|
אל תצבעו אותי בלבן
כמו מלאך נטול ציפיות.
הוסיפו קצת שחור..
|
ואני מושיט לך יד
מלאה בתקוות
רחוקה ממילים
|
עם ריח של ספטמבר
שמכאיב בעצמות
מדגדג את קצות האף
בסימנים של חורף
נשיקה...
|
אחוז נא בי
שיר לי את קינת רחל..
כשם שקלידי הפסנתר
נכנעים לעצב
|
היקום חודר לתוכי
בתנועה מתמדת
|
הלילה
מתבוסס בדם אהבתי
יושב וסופר את
עלי השלכת
|
דברי איתי
על אהבה ואנשים פשוטים
על ריחות של תבשילים
|
תנועה של רגשות
מהולה ביין צרפתי
נכנעת לאחיזה.
|
בשבריר שנייה
נסדקו קירות נשמתי
ושיברי אהבה
חדרו לכל עבר...
|
יש לי פנים נטולות אב
ולב רחב כמו אמא
יש לי תודעה שרויה על הפנים
שנקנתה בייסורים
|
האביב של גיל 30
מדלג מעליי
חושיי קהים
מוויסקי של ג'יימסון
אני רוצה אותך
באווירה של אלכוהול
שתהיי פה
לפני שתיגמר ההשפעה
|
רוצה להתקרב אל ההתרחקות הזאת
שלך
אבל אין מרחק אנכי אליך
רק דרכים עקלקלות ומפותלות..
|
בשתי ידיי
אני חובק את
שארית הצלע שממנה באת
|
כמו אוויר
אני אנשום אותך
לאט - אל תוך ליבי
עד שאחדל.
|
תכופות אני נמלא
אור שמש
עז מלהכיל
|
את שמה ידך בחיקי
יש עצב גדול לעצור
אל תירא את לוחשת בשקט
יש פתח מפה לעדור...
|
בחורף סוער
כשהרעם מתחיל לדבר
כשדמעה מתערבבת עם גשם
אני עומד בתור
|
נגעתם בי
במקום בו קיימת
יכולת ספיגה
כמו של אדמה
המתפללת לגשם..
|
הלא תראי
תנועות גופי
משוועות למבטך
כנועות מכריעת ברך..
|
אלייך-
כמו כמיהת האדמה
לאגל טל הנפרד
מן העשב
|
רציתי לתת לך אהבה
אמרתי שלום
רציתי להרחיב את ליבך
פתחתי פצע
|
קראתי בשמך
מתהומות העצב
שגאה על גדותיו
עד שנעשה לי ליבשה
|
וכך מתרחש לו
תהליך נדיר של פוטוסינתיזה
המצמיח עלה של אושר
שנובט מתוך מב
|
אעטוף זכרונותיך
בסליל של רחמים
|
שוב זורה החורף
עצב ברגביו
ואת בתוך קופסת ילדות
נושמת ריח סתיו
|
למחרת , פירקו קרני השמש
את מקדש האהבה שלך
בתוכי...
|
ההר הרעיד קולו בבכי
עת עמדתי מולו
שומר על זכות שתיקה
וכשנדם קולו-
|
אמא לא ידעתי
שיש כזה כאב
כשמלאכים עולים למעלה
שורפים לי את הלב
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מה יהיה בסוף
היום
לי כבר אין
מקום
לא יהיה ולא
ימות
במה חדשה
וקצת רוח שטות |
|
