|
הוא לקח אותן אחת אחת
ונטש אותן בזו אחר זו
|
אז ישבתי בסלון בוהה בחדשות:
שבעה גלגלי סהר נטבלו.
|
מדי פעם אפרוש אני להתפלל.
עורי עורי, קומי אורי.
ואשוב אליכם, נדבר מן האגן.
|
אני יכול / סלע / אני יכול בלי להתבלבל / להכות אותך עם המקל
|
אינו רואה בשתי עיניו
את שיודעים כל חבריו
|
הבו לי מיטה, בטרם פי יפצח ינחר
אך קודם, במהרה, הבו לי אסלה
|
התנוחה אומרת הכל: היא מצונפת בספרה,
הוא גופו נוטה קמעה אל עברי גופה.
|
מתנת יומולדת אשלוף:
עוגת אלוהים מקושטה,
ודמות לה, וקרם של סוכר.
|
ובא הציבור לראות בקרקס התורה
|
דפים עם מדבקות / דפים עם ציורים / דפים עם אותיות מגושמות של
בת חמש / עשרות דפים / מאות דפים / דפים רבים / דפים גולשים /
דפים בוקעים את סף המגרה
|
הגוף שלי עכשיו הוא רשימת קניות נשכחת, ויש בו בקשות שלא מן
העולם הזה.
|
באופן בו הוא כורך
את חוט החשמל השחור
|
ואספת גופי האבוד
והבאת אל בית עולמך.
|
אני הייתי אחראי על השתיקה הממומשכת
לחתום את הפנים מבלי הראות כל רגש
|
טעמי, אם כן,
מטוב ידו של המשורר
|
נקה את הדם, יפה, אחת שתים, אחת
|
היה אתה לפתק, המתן ליד אדם
|
שם בסוף כל הקיצים כאחד האדם
גם אני שרועה ומתנשפת
פשוטה וריקה מכל,
שם בסוף כל הקיצים.
|
זקנים עולים, נכים עולים, עולות נשים בהריון, והיא
עיניה נעוצות בידים לוחצות על כפתורים ואוחזות בהגה הגדול.
|
"לסיום, משאלה המופנית אל ההוצאה: אנא חלקו את הספר הבא של
הביוגרפיה לשניים, כדי שאפשר יהיה להכנס איתו למיטה."
|
אגל לעיניך כליות ולב
זולת חשקי להצטלב
לאסוף את הגוף בידי האחת
להגיש לפניך אותו כמנחה
|
מיד אוחז בידיים עלה הקרוב אליו לרפואה
|
הזהב מזנב עכשיו בציידיו
מה כבר ניתן לעשות בזהב
|
מקשקש את שמך בגרפיטי
כשם שמקשקשים אותו בשמי תהום
כמקועקע על שד המשורר
|
כל כך קל להאשים, חדל אישים, חדל להאשים
|
כך למצוא את מותי:
בערב שבת, יחף, מול המקרר
|
זה סוס טהור תמים וטוב, כדאי לך לקחת
אל תעשה חשבונות, הוא יעשה לך נחת.
|
הצמאים השותים במזנון לתומם, בשעה הרביעית של היום.
|
אלפים אמה אפסע בשבילך
לך אעצור בקצה גבול תחומי
עת את עם האל תסתרי
|
היטלר הייתה הגדולה מכולן
היא לא רצתה אותנו, רק את הקונדום
פיסה קטנה של גומי, רטובה ומסריחה.
|
אני הייתי אחראי על הכפל בין השד לכרס
לנקות משם את הזיעה המצטברת
|
יום יום אשת פוטיפר, יום יום.
ובלילות אתאווה על משכבי
|
דבר תפלות נפלט (מפי).
שחוק שיחה ותפלות מעירים את האדם אל לויתן.
בערוב היום האל משחק בי.
|
הדורש שותק, יפה וממתין; מסרב לסבול,
דורש בעפר לא ליבול.
|
בשקט שאחרי המלחמה
את יוצאת מבין סדיני
|
הוא שב מעיר הקרב
ולא סיפר דבר
|
אלהים שלי, אביר ורבלי, אשר בסוף משפט
פתחתי את הפה, אל תהא נא אנטיפט
|
ואף שאמר שבו לכם פה עם החמור לא שכח את נעריו, היינו נעירותיו
של החמור, היינו דיבורו בחינת ותפתח את פיה
|
וקם עליהם בסכינו למחוק א' דאמת היא א' דאנכי היא א' דאינה
בבראשית
|
אין מוצץ גבעול אלא נוטריקון - מוציא עצמו מלתת על גבו עול...
"ואבא תמיד אומר" - מאן אבא? אתפלגון רבנן. הללו אומרים: אבא -
אבא ממש. והללו אומרים: אבא - אביו שבשמים, והרי הוא כבן
המתחטא לפני אביו...
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
"אתה יודע מה
הגובה של
היטלר?"
"מה?"
"בערך כזה"
(להזיז את היד
בצורה של 'הייל
היטלר' ולחכות
שהשומע יקלוט את
הבדיחה ויצחק.
אם הוא אינו
צוחק, פנה לע"מ
42)
מתוך המדריך של
שלמנאסר לסיפור
בדיחות, "השמש
היוקדת על עץ
האבחושים
הגרוזיני". |
|
