|
המוות, חשבתם פעם מה מקורו? למה כולם פוחדים מהמוות?
הם אפילו לא יודעים ממה לפחד.
אני חושבת שהמוות היא עוד דרך שהפחד מכה בנו, נשמע
הגיוני או לא, בכל מקרה אין הגיון בשום דבר בחיים
וגם לא במוות.
אנחנו המשרתים של הפחד, חיים בתוכו ומפחדים ממנו.
נמצא אני על הקבר שלך, מחכה שאולי תתעוררי והפעם תבקשי ממני את
עזרתי אבל מיד נזכר שבמציאות אין אביר על סוס לבן וכך גם אין
מצב לחיים לאחר המוות. כל חלומותיי נרצחו שדגל חייך הלבן הונף
וכל החלומות, הרגשות והציפיות כשלו והתפוגגו בין רגע.
|
"אולי אם הייתי אוהבת אנשים מהסוג שלך, היינו יכולים להיות
ביחד"...
|
בואו, בואו הן צועקות לנו, ואני עונה: אמא, רק עוד רגע קט על
הקרוסלה, מסתובבות, נראות כל- כך מאושרות, שוכחות מהכל ורק
מחכות ללכת שוב ביחד לגן השעשועים הצבעוני ולהסתובב שוב על
הקרוסלה. כל השיער עף ברוח והשמש החמה מחממת אל ליבנו, שכמו
באותו הסיבוב גלים צבעונ
|
ככל שאהבתי גברה,
אתה שנאת אותי יותר ויותר
ככל שרציתי להרגיש קרובה
|
האם למסומם יש טעם לחיים?
הרי קו האופק בין חיים למוות
בנויי בין דמיון למציאות...
|
רצית שיעלם כבר, רצית להפסיק, אך הדמעות זלגו כבר ללא
שליטתך, כאילו יירדו הן לנצח, לתמיד...
|
טיפות של גשם יורדות על חלוני
טיפות של גשם מסבות את עולמי
מאיפה מגיעות טיפות הגשם היורדות?
|
ערבבתם פעם בין מציאות לדמיון,
עד שלא ידעתם איפה באמת אתם נמצאים
שקעתם בכל-כך הרבה מחשבות שלא הגיעו לסיומן,
שנראה היה כי אתם חיים בתוכן
|
והם יחד עם הגשם,משקיפים על עולמנו מלמעלה
רואים איך עולמם הולך ונעלם,ולא יחזור, שנית
כל מה שנותר להם הוא לבכות מלמעלה
ואני חשבתי שמלאכים אינם בוכים...
|
כמו ילד קטן שפוחד בחושך
ועכשיו, אמא כבר לא שם בשבילך
כדי לחבק אותך, ולהרגיע
אתה מסרב להאמין שזו מציאות
אבל עמוק עמוק אתה יודע שכן
מחכה לה,
למרות שאינך מאמין שהיא תגיע כלל
מחכה לה,
|
זו לא חשכת הלילה, זו אפלת חיי
כל יום מופיעה היא בחיי
ליד אור הכוכבים המדומה
לצד חיוכו העצוב של הירח הבוכה
|
הדבר היחיד שיעזור לך לשכוח אותם, יהיה הכרות חדשה, קשר חדש,
ואם הם לקחו את לבך איתם, תצטרך לקחת ממשהו לב אחר בחזרה.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
הטורף קילף
טרפו,
הקלפן טרף
קלפיו,
ואני טרפתי
נפשי
לדעת.
הקלפן שם נפשו
בכפו,
הטורף נותר
בגפו. |
|
