|
 329269113
רוצה להרגיש יפה
ולא רק כשזורקים מחמאה.
רוצה להרגיש אהבה
ולא כמישהי זרה.
|
כאילו שאנחנו לא רואים
כאילו שאנחנו לא רואים
את הברקים ואת הקשת בשמיים
(הברקים והקשת בשמיים)
|
פעם לא ידעת מי אני, וישבת מול מסך ולא ראית את תמונתי.
פעם ישנתי וראיתי רק שחור,
והיום נרדמת בחיוך ומתעוררת מול פניך בעיניים זורחות.
|
שהטוב יעלה וימריא והרע יתפוצץ כבר
|
ככה סתם עם הרוח הקרה
יושבת מחכה לתקווה, התקווה המרה
|
אוויר.
המילה הזאת שיכולה לומר כ"כ הרבה בעצם...
האוויר-שאנחנו נושמים-
או שלא.
והאוויר כשאתה מרגיש באוויר.
|
בובה. גופה. סלע.
זה מי שאני.
אין בי כבר לא קול ולא רגש.
|
התקדמתי פתאום ראיתי את מקור הבעיה.
הוא היה שם לידה, לא הוציא מילה,
רק חייך חיוק מתוק וכ"כ מקסים של אהבה.
|
לבד, בלי שום חיפזון,
בלי שום היגיון,
פצועה וכאובה
בלי שום נפש חיה.
|
לא לעשות כלום, לא להסחף עם ההורמונים והתחושות הגופניות
המוכרות,
רק לשכב לידו, איתו, ולהרגיש הכי מוגנת שיש, הכי אהובה, הכי
חשובה...
|
60 דק'. שעה בסכ"ה.
הוצאתי קצת. ריחפתי קצת. רקדתי.
|
הנשמה נקרעת ונקרעת לי ואני שותקת.
העולם מתפורר לי מבין הידיים ואני שותקת
|
הכול מתבלבל, הכול מתפזר, יוצא מכלל שליטה.
עולה, יורד, מתהפך בדקה.
|
הלב מתפוצץ. נוזל בכל גופי, נכנס לי לדם, נוזל מבין כפות
הידיים...
הגוף במצב רתיחה, הראש התנתק, המוח כבר הפסיק לעבוד בכלל.
מסתכלת על חפץ ולא זוכרת את שמו.
|
-עומדת כאן, מחכה שמישהו ייסע לכיוון ויאסוף אותי.
כמו מגנט לעיניים, עשרה ילדים מסביבי נועצים עיניים.
|
אני רועדת. נזכרת בהוא ובהוא.
|
|
|
כל העולם במה
חדשה.
וכולנו שותפים. |
|
