|
 329269113
רוצה להרגיש יפה
ולא רק כשזורקים מחמאה.
רוצה להרגיש אהבה
ולא כמישהי זרה.
|
כאילו שאנחנו לא רואים
כאילו שאנחנו לא רואים
את הברקים ואת הקשת בשמיים
(הברקים והקשת בשמיים)
|
פעם לא ידעת מי אני, וישבת מול מסך ולא ראית את תמונתי.
פעם ישנתי וראיתי רק שחור,
והיום נרדמת בחיוך ומתעוררת מול פניך בעיניים זורחות.
|
שהטוב יעלה וימריא והרע יתפוצץ כבר
|
ככה סתם עם הרוח הקרה
יושבת מחכה לתקווה, התקווה המרה
|
אוויר.
המילה הזאת שיכולה לומר כ"כ הרבה בעצם...
האוויר-שאנחנו נושמים-
או שלא.
והאוויר כשאתה מרגיש באוויר.
|
בובה. גופה. סלע.
זה מי שאני.
אין בי כבר לא קול ולא רגש.
|
התקדמתי פתאום ראיתי את מקור הבעיה.
הוא היה שם לידה, לא הוציא מילה,
רק חייך חיוק מתוק וכ"כ מקסים של אהבה.
|
לבד, בלי שום חיפזון,
בלי שום היגיון,
פצועה וכאובה
בלי שום נפש חיה.
|
לא לעשות כלום, לא להסחף עם ההורמונים והתחושות הגופניות
המוכרות,
רק לשכב לידו, איתו, ולהרגיש הכי מוגנת שיש, הכי אהובה, הכי
חשובה...
|
60 דק'. שעה בסכ"ה.
הוצאתי קצת. ריחפתי קצת. רקדתי.
|
הנשמה נקרעת ונקרעת לי ואני שותקת.
העולם מתפורר לי מבין הידיים ואני שותקת
|
הכול מתבלבל, הכול מתפזר, יוצא מכלל שליטה.
עולה, יורד, מתהפך בדקה.
|
הלב מתפוצץ. נוזל בכל גופי, נכנס לי לדם, נוזל מבין כפות
הידיים...
הגוף במצב רתיחה, הראש התנתק, המוח כבר הפסיק לעבוד בכלל.
מסתכלת על חפץ ולא זוכרת את שמו.
|
-עומדת כאן, מחכה שמישהו ייסע לכיוון ויאסוף אותי.
כמו מגנט לעיניים, עשרה ילדים מסביבי נועצים עיניים.
|
אני רועדת. נזכרת בהוא ובהוא.
|
|
|
רק רציתי להגיד
שאני מצטער על
הקורבנות ועל כל
הסבל...
סתאאאאם
אני מייחצן מופע
חדש לחנוכה,
פיגוע-המחזמר
ספי ריבילין,
דנה דבורין,
מיכל ינאי ואלי
אילדיס עם הכל
עובר חביבי ודנה
ירון כהן בתפקיד
שלומית אהרון,
עשרות רקדניות
קטינות בערום
מלא, זברה
ג'ירפה
והולוגרמה של
רבין, בתפקיד
ערפת לובה
אליאב, תפאורה
אמיתית עם דם
נוצרים, כרטיסים
במחיר שווה לכל
נפש, הכניסה
לגופות חינם.
יק טיבטי, בהמה
בפרומו. |
|
