[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על מרדכי האשוריאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מרדכי האשוריאל היוצרים המעריכים את מרדכי האשורי
פירסם בקביעות (פחות או יותר)
מה14 ביוני 2004
ועד ל15 באוגוסט 2007
מאז לקח חופשה ללא תשלום
ומתכוון לחזור מדי פעם


תודה על התגובות




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סיפור ילדים
"אין אף אחד שאתה אוהב לשחק איתו בגן?"
"איתך."
"וחוץ ממני?"
"רק איתך."
"למה?"
"כי גם את נורא לבד."

סאטירה
-אז מה הסוד שלך?
-אין לי שום סוד.
-אז איך? רשום פה על ארבע עשרה פיגועים שהצלחת לחמוק מהם...
-במקרה.
-מה במקרה? אתה חייב לומר לנו איך עשית את זה!
-אני יודע איך? פשוט, בכל פעם שהיה משהו כזה, בדיוק עברתי
בסטימצקי והסתכלתי בחוברות פורנו.

אלגוריה
מה שייך? גרמני לא מגרש גרמני! בשביל זה התגייסתם לוורמאכט?
בשביל זה נשבעתם אמונים לפירר? בשביל זה אתם נלחמים?!

זוגיות
הוא נשאר במיטה והדמעות נשפכו לכר. כמו אתמול. כמו לפני שנה.
כל יום בחורה. הן אף פעם לא נשארות. גם הערב תהיה מודעה על
הלוח. תמיד תהיה בחורה. זה היה חלק מהעסקה. אבל לעולם היא לא
תשאר. והוא לעולם לא יוכל למצוא אותה אחר כך. והאנשים מסביב?
לא יבינו או שיגידו שה

אהבה
בהפסקה ישבתי והסתכלתי עליה. היא הייתה עם החברות שלה. היא לא
הסתכלה עלי. המשכתי להביט עליה. פתאום ראתה אותי ולרגע התנתקה
ממה שאמרו לידה ואפילו הפסיקה ללעוס את המסטיק.

סאטירה
בדלת עמדו ריבה אחת בשיער בלונדיני פזור וחצאית ג'ינס ועוד
ריבה אחת בשער שחור קלוע לצמות וחצאית בד. הן לבשו חולצות עם
כתובות והחזיקו בידיהן עלונים ומדבקות. לכל אחת היה גם תיק גב.
גם הוא עם עלונים.

משל
עם שחר השכמנו קום ויצאנו להשתתף באירוע החשוב והמפואר, לכבודה
של זו שבזכותה אנו חיים ולה אנו חבים הכל-הגדר.

זוגיות
יש לי חברה. קטנה ממני בכמה שנים. והאמת, אני לא יודע איך זה
קרה. עד לפני כמה זמן בכלל לא חשבתי שזה יקרה. לכל החברים שלי
יש חברות או שהיו להם. ולפעמים החברות שלהם היו אומרות משהו
כמו "מה איתו? למה הוא לבד?", ובינינו הגברים היו אומרים דברים
מחוכמים כמו "איזה

משל
האש משתוללת לפחות כבר חמש שנים. לפעמים היא עולה ולפעמים היא
יורדת. אבל כל הזמן היא מלחכת. כבר התחלנו להתייאש כולנו.
אבל לא עוד. כי הנה הוא מגיע, האיש העשוי ללא חת. גיבור ישראל.
הנה הוא מגיע לכבות את הדלקה הנוראה המשתוללת. רק הוא יציל
אותנו מכליה, מאובדן.

סאטירה
והכי חשוב, יהיה מחסומאי מצטיין שיבחר כל שבוע לפי השירות שהוא
נותן. יהיה גם תור אקספרס. וגם כרטיס מועדון. נכון יפה? זה
יהיה פיצוץ!

גיהנום
קניתי לילד ביצה אחת. הוא קילף את הנייר וזלל את השוקולד
במהירות של אפצ'י שחג מעל עזה ואז הוציא את ההפתעה.
הייתה שם בובה קטנה עם כיפה ונשק אוטומטי ועוד בובה אחת קשורה
בידיה.
-מי זה?
-לא יודע, אבא. תקרא בנייר.
בנייר היה כתוב שזה יורם שקולניק.

סאטירה
בקיץ ההוא הגיעו הטמפ' ל50 מעלות בצל. הלחות הגיעה מעל ל70%.
הנשים באזור גבעתיים רבתי ויתרו על חזיות והגברים על תחתונים.
המגעים הקואליציוניים להכנסת בל"ד, פריצקי, אייכלר והאיחוד
הלאומי לממשלה נמשכו בעצלתיים. ברח' אבן גבירול נשרף אחד מ82
בתי הקפה.

זוגיות
"אחר כך אתה תכתוב את זה?"
"אולי."
"אל תעשה אותי מגעילה."

התבגרות
שכבת לידי במיטה והחזקת סיגריה. למה, בעצם? כנראה, כי זה נורא
מבוגר. כמו הכוסות עם שארית הקפה, שמונחות על השולחן. רק
מבוגרים יכולים לקיים יחסי מין, לשאוף עשן לריאות ולשתות משקה
די מר.

ארצישראל
כיכר ציון, בין המדרחוב ורח' יפו, הייתה מלאה. שני הגברים
הצעירים עמדו סמוך לקרביץ. הרבה שוטרים ומחסומים היו מפוזרים
שם, נוסף למפגינים הרבים. בנוסף, הגיעו הרבה צוותי טלויזיה
ועתונות. היה חמים באוויר. מזג אויר של תשרי, לפני הגשם.

אהבה נכזבת
פעם אחת, לפני לא כל כך הרבה שנים, בארץ אחת חמה, הייתה נסיכה.

ארספואטיקה
ישבנו בבית קפה בעמק רפאים. מולו היה מקיאטו עם חלב סויה ומולי
שוקו על בסיס מקופלת. כדי להיכנס לאווירה, הייתה לי סיגריה ביד
- אפילו שאני שונא עישון.

סאטירה
- תשמע, יש הנחה לחיילים וכוחות בטחון 50%, לנפגעי פעולות
איבה, למתנחלים וסטודנטים 35%, לניצולי שואה ופנסיונרים 25%,
פריפריה ונפגעי האוצר 15%. אה, כן. לערבים בעלי קרובים מתאבדים
יש הנחה של 5% ובלי קרובים זה 3%.
- איך זה?
- אחרי ועדת אור, אתה יודע. אפלייה

ארצישראל
מה תראה?! לא סרבנות, לא נשק חם, לא נשק קר, לא יריקות, לא
קללות, מה נשאר?

-אתה מבין מי אשם?
-המשבר הכלכלי?
-מי גרם אותו?
-מי?
-היהודים והקומוניסטים! וכל פושעי נובמבר! חותמי ורסאי לדין!

סאטירה
- "תראי אנחנו ממש מזדהים איתך בכללי אבל אנחנו רוצים יותר
לשמוע משהו מהלב. משהו שלך. לא משהו שכבר שמענו מאתיים פעם
ונשמע עוד מאתיים פעם. את רוצה לנסות עוד פעם?"
- "אמרתי לכם הכל. אני כל כך מרגישה לא נעים."
- "זה בסדר. את לא צריכה להרגיש ככה."

ארצישראל
שושי הקטנה הייתה באמצע לנקות את הרצפה לקראת הבקורת. בוסקילה
שכבה על המיטה וקראה "לאישה" ואני שמעתי ברדיו את ורדה ומרחתי
לק. פתאום הגיעה דורית הסוהרת עם אחת חדשה שהחזיקה ביד שמיכה
ומזרון ותיק קטן. היא לבשה חצאית והייתה מסופרת קצר. ראיתי את
הפנים שלה איפשהו

התבגרות
יש תמונה שלה על הקיר כשהיא בנדנדה. נראית נורא חמודה. קוקיות
בשיער. נמשים. חולצה עם ציורים. ויש גם תמונה קבוצתית, עם
תלמידים מהכיתה שלה. היא יושבת בשורה השנייה משמאל. מחייכת.

- בשמת?
- מה?
- יש סיפור חדש בבמה חדשה!
בשמת קמה ממקומה וניגשה למחשב. שערה היה אסוף הפעם. לקוקו.
כרגיל, נראתה מדהים.

זוגיות
אז למה את איתי פה?
היא הוציאה דיאט קולה מהמקרר וסגרה את הדלת. פתחה את הבקבוק,
שתתה קצת והסתובבה אלי.
כי חוץ מהדעות הנוראיות שלך אתה בסדר. וזה נחמד להזדיין איתך.
באמת?
היא הנהנה. ואז שפכה עלי קצת מהדיאט קולה.

היפרדות
לעת ערב ירדתי מהאוטובוס. הלכתי אל הרחוב שבו היא גרה. רוח
נעימה נשבה מסביב. הרגשתי טוב. הגעתי אל הבניין ושם ראיתי את
המרפסת שלה. חשוכה. בין תיבות הדואר ראיתי את שלה ובתוכה מעטפה
מהבנק וכמה עלוני פרסומת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מתי בפעם האחרונה
עשית טסט לאוטו?

תחושתי
אחרי כל הדמעות
והנרות
הסטיקרים
והשירים

קובץ שירים
לובש את החולצה המשובצת
שאתמול היית בתוכה
שואף לקרבי את הריח שלך
כמו אחד שמלקק שרידים אחרונים של שוקולד מהנייר

געגוע
אי אפשר לחזור אליה
אי אפשר לדבר איתה
אי אפשר לראות אותה

ייסורים
מנסה לשכוח אבל את כל הזמן בראש
לפעמים גם מופיעה מולי באקראי

תחושתי
שוב אל המודעות והכתובות
שצועקות מכל עבר
שוב אל זק"א, המאבטחים ומג"ב
שוב אל החצאיות (שכל כך חסרו לי)

ארוטי
הייתי מדריכה בבני עקיבא
והייתה לי חולצה כחולה
עם סמל עגול בצד של הלב
קצת מימין לפטמה

תחושתי
סרוקסט

דפלפט

רספידל

עצב
זה נגמר
וכל כך קשה לתפוס

בדידות
ציפורה שוב חותכת
את עצמה

סאטירה
אנחנו הילדים של קיץ, שנת 83'
חלמתם אותנו לראשונה עם ערב, על יד הגוויות
הייתם גברים מובסים, שקיללו את מזלם הרע
הייתן נשים צעירות ומודאגות ורציתן כל כך מניות

ארוטי
מתחת לחזיות
לבנות
אטומות

געגוע
הזמן לא מוחק אותך
הזמן לא יכול לך

פוליטית
אסד תירגע
אנחנו לא הולכים לעשות לך כלום

אהבה
ראיתי נערה עם סרט כתום
ואולי סרט כתום עם נערה

כמיהה
עד אנה תלכי בת שירות
עם התיק הכבד שעל גבך

מקבר
גם אם אתה מובטל מוקצה
גם אם את חד הורית שנמעכה

כמיהה
אם לפחות
היו משאירות לי
איזו חזיה או תחתונים

עצב
הילדים האחרים כל כך עצובים
כל כך בודדים כל כך מסכנים

זכרונות
אולי יום אחד
עוד נסלח להם
על ההרוגים, הפצועים
והבתים ההרוסים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
לאבא יש תמונה שלך כשהיית הרמטכ"ל של ששת הימים. היית נראה מה
זה שווה. גם נריה וחני מהכיתה שלי חושבות ככה אבל אסור לומר את
זה. אתה מוקצה.


לרשימת יצירות הנובלה החדשות
"הרגשתי שאני רואה אותך כמו שאת בחלום שלי שאני נמצא איתך
במקום אחר ושנינו מרגישים כאילו התגעגענו אחד לשני בלי שנפגשנו
המון זמן ופתאום מצאנו אחד את השני ואנחנו ביחד לתמיד והייתי
מאושר כמו שבחיים שלי לא הייתי וגם את היית כל כך מאושרת כשאת
מדברת אלי את נוגעת


לרשימת יצירות המחזה החדשות
מערכון
איוב קרע? החבר כנסת? פעם הוא קיבל מכה מהראי. הוא פשוט ראה שם
ערבי וישר הלך להכניס לו בשביל כולנו. אתה מאמין? בזבז אחלה
אגרוף.

סאטירה
איך אתה מעיז להשוות את הפליטות שלך לפליטות שלנו? אצלנו זאת
פליטות יהודית! אנחנו נוטשים את נחלת אבותינו ומגורשים ע"י
העם שלנו!
נו? גם אנחנו יודעים מה זה להיות מגורשים ע"י העם שלך.

סאטירה
תמצאו מישהו אחר שינהיג אתכם. אני לא אפריע. שהוא יוציא אתכם
באמצע הסנדביץ' מהמזנון רק כדי לתת ראיון בערוץ 33 או למקומון
של קריית מלאכי, שידאג לזה שאתם מגיעים להגיש הצעות לסדר היום
ושאילתות מול 4 אנשים שזה כולל השומרים והיו"ר, שיוציא את
התמונה של רבין...

סאטירה
נציג הגטו: מה זה, נהייתם לי כמו ההומואים של שיינקין? אני
מארגן את הילדים אצלנו וצ'יק צ'ק מכסים את זה בצואה או שורפים
את זה!
נציג הגוש האיסלמי: הוא צודק.

מערכון
פולי: ואיפה יעשו את המקדונלד'ס של חברון, יוסף?
שייקה: יש תוכנית לעשות אותו בבית הדסה, כדי שיהיה לילדים נוח.
גם כן מדברים שיחלקו להם שם צעצועים.
פולי: איזה סוג?
שייקה: אנא עארף, של דיסני.




אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
אפרוח ורוד, מה
הקטע?






יוסי עמוס חזה,
הומופוב שמברר
כמה דברים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 29889. בבמה מאז 14/6/04 0:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למרדכי האשורי
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה