|
המורבידי נולד בחודש אוקטובר בשנת 1980 בבית חולים
באזור השרון בשעת חצות של ליל חורף אפל בו חתול שחור
צעד על קברו של צדיק בן צדיק.
בעוד תינוקות אחרים נפלטים בבכי מרחם אימם ,המורבידי
נמשך מ-מעוז הבטחון האחרון, המוחלט והנצחי היחיד
בחייו ביללה ובצחוק שדי ועמוק.
הוא מורבידי בהוויתו ונשמתו.
סיסמתו: "אין פרות קדושות-כולן הפכו לסטייקים"
הוא צוחק על השואה ועל הסרטן ועל כל מה שחולה ובריא
וגוסס וצמחי (ופלשתיני) ביניהם.
הוא מורבידי,למרות הכל.
חי אבל כל הזמן חושב על הגלגול הבא ולאיו דווקא על
המוות.
מומלץ בחום סופר נובה:
http://stage.co.il/Stories/311479
אף אדם, אמר ג'ון דו, איננו אי. והוא טעה.
אילולא היינו איים היינו טובעים.
אובדים ברעשיו הקטנים. מסיחי הדעת. האינדבידואליים. הלא
רלוונטים.
האקראיים. של כל אדם ואדם. וחוה
|
"היי,תראה,שקית גדולה מלאה מים ובתוכה דג זהב קטן,שוחה,נדהם
ללא הפסק" היא אומרת ומרימה לפניי שקית גדולה מלאה מים ובתוכה
דג זהב קטן, שוחה, נדהם ללא הפסק.
|
"חבר'ה, תהיו בשקט, עוד יזמינו לכם משטרה" אמר המלצר בבית הקפה
בו ישבנו.
"משטרה?!?!" הזדעק ת' "מה עשינו, בסה"כ זרקנו אטריות"
|
אם זה סתם אז זה סתם
ואין יותר סתם מסתם.
סתם ככה סתם.
סתם משועמם זה יותר מסתם סתם,
זה סתם מתוחכם.
|
מחסנית, כדור, ניצרה, רקה, סתרשף, הדק...בום!
|
זה סיפורים על ענפים ששטים נגד הזרם
נתקנו עצמנו מהעץ, העלים שלנו נסחפו בזרם לאורך הזרימה
אנחנו לא מחוברים לשום דבר וגם לא אחד לשני
|
זה פונקציות של שבת, או יותר נכון מיני פונקציה של של שבת
בבוקר.
זה מלל שנכתב מתוך ישנוניות עירנית או אולי עירנות ישנונית,
תחליטו אתם מה היחס בין ההזוי למצוי פה, בהקשר למלל הזה ובהקשר
לכל השאר. גם אצלכם באישי.
|
"...A rose thorn
Became A cat claw & A tale..."
|
הרי לך ולכ לך
הכל פתוח והרשות נתונה
|
Time enough to love, Time enough to hate,
Time enough to be, Time enough to fade,
Time enough for queen of hearts,
And Alice and the chaser cat
|
Wendy, Wendy,
Went to buy some candy
|
בשלה בך בגרות ילדה בשחור
אך הינך לאיו אותה הילדה
|
"...בין שתיים לארבע
במי התהום
משקלה בזהב
לזכר נופלים..."
|
לעזוב עכשיו לפני שלא נשכח יותר
לראות מה שם לפני שעוד נגיע
ואחר כך כבר אף פעם כבר עכשיו
|
עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן
עוד לא נולד החרא שיקפיא את ההווה
עוד לא נולד הבן זונה שיגיד לנו את הברור מאליו - את מה שיהיה.
|
לא בוכה על חלב שנשפך,
ולא בוכה על יהודי שנשרף,
ולא בוכה על יתום ואלמנה,
ולא בוכה אל מול הלבנה.
|
נבואה שהגשימה עצמה במועד, פג תוקפה והחמיצה לעובש דוהה
ואחרית הימים עוד איננה.
|
מציאות מקובעת דוגמטית מונוטונית מתמשכת
דמיון - פורה מדי
|
"...לוח זמנים כבר לא עולה שקל
בתחנה הבאה עדיין יהיה תור לשירותים
הקיטור בבוקר משותף לכולם
ופושטי יד מסתננים לקרונות הנוסעים. ..."
|
העין והוריד קורצים
במקום חסר השם שמתחת לפיקת הברך
נקרת הצל והזיעה.
|
כל צוהר הגגות מרים תשואות לדמעותיו שלו
giving power to the everlasting evergreen
|
"...I knew this woman, she became my mentor,
but she was forever A wonderful Bitch..."
|
אתה חולם, וכל חלום נראה כל כך מציאותי
אבל מרגיש מנותק במציאות של חלום
|
מגבעת ז'קט ועניבה עם ג'ינס וסנדלים
נעים מאוד לך בת חווה
הרי לך נתז פרי אסור צלול הכוון לנועם החושים
מן הגסות המטלטלת של צלילי מרד רועמים
|
אקח לי מזכרת - אגל דמע בוהק,
כי חלקנו יחד עצבות.
אקח לי מזכרת - תלתל,
להזכיר לי ריחו של חיבוק.
אקח לי מזכרת - גומת חן,
להזכיר לי צחוק מתגלגל,
וחיוך שאומר כה רבות ללא כלום.
|
פזמון:
בין החורשה בהקוצים
אני הגעתי מרמאללה
אללה למעלה, תספור עשרים
הנה מגיע ראיס מהחיזבאללה
בהמטען - הוא ממולכד
בהנצרה ביד!
|
"...ריח שנשאר בבוקר, ריח של כרית..."
|
הכל בקוטר מנוקד מלא ניירת
גדוש מילים וסימנים מוכן לעוד יום של מסחר
|
על קרחון מושלם בקצה העולם - יושבים מדברים,
דוב קוטב לבן ופינגווין...
|
והגעתי לכאן. וממשיך מכאן ועד הנה
ועדיין ממתין לך, וכבר עשר שנים,
מאז שהתחלתי, לאבד אותך
|
ואולי מישהו יסדוק את אבן מצבתנו היבשה עם דמעה בודדת.
מתוסבך אחר של פיטר פן שיתנקש בגופותינו מקנאה
על שגזלנו מאיתו את הנקם.
|
חיים בקומה שנייה,ארגז החול נראה נוסטלגי ודהוי מפה
|
"...לשכוח מי אני, להשתכנע שאני לא טעות
כי כשהסכיזופרניה נגמרת - מתחילה משתלטת הבדידות..."
|
אני מאחל לך מתנות של זכרונות שיאחזו בך ולא במדף או מסמר,
אני מאחל לך את ברכתם של כל הדברים הקטנים שיש לחיים להציע.
|
אז חזרה אליי. אמרתי אתאיסט, מה עוד?
פריק, מטאליסט, אנרכיסט בגבולות החברה, יהודי על פי לאום,
אינטיליגנטי, רגיש, ורומנטי להחריד שצריך, אך לרוב חסר מצפון
ורגשות, מטורף, סכיזופרן ברמת דקויות מורכבת, חרמן ומרושע
ומאנייק כי זו לדעתי הנאה צרופה.
|
רציתי שתדעי שאהבתי אותך / שרציתי לאהוב אותך.
רציתי לאהוב אותך.
חלמתי עלייך, פינטזתי איך אנחנו עושים אהבה ששיפשפתי בלילה
במיטה
אל מול הסרט הכחול שנשחק אצלי בוידאו בפעם הששה מליון.
רוקד כל כך קרוב אלייך אבל לא יכול, לא מעיז לגעת בך, כי את לא
יודעת.
|
ההורים שלנו לא מתים מוקדם מדי,
אנחנו גוררים אחרינו את ההיסטוריה בגללם
|
"...ומה אם יש כאלה שעושים כאלה דברים בלי סיבה אלא מתוך דחף
של נאנו-שנייה?
שבה אדם מלטף כלבלב חמוד ואז סותם לו את הפה, לוקח סכין יפני
וחותך בו פצעים עמוקים ומדממים ואז זורק אותו מהחלון דרך
השמשה..."
|
אנשים מגדירים אהבה, את המושג.
אבל את הרגש,את ההרגשה שאין ואת השמחה והאושר שיש לא ניתן
להגדיר. זו פשוט החידה הכי גדולה של הנפש האנושית
|
זה נכון? מה נכון?
שאת שם. איפה?
איפה שאת. אני פה.
גם אני. מה, פה?
|
"לא משנה מה טעים יותר,מה בריא יותר,מה נכנס קודם לפה,כולם
מתאחדים ביחד לגוש חום,מסריח ואינטגרלי...."
|
באונסי! באונסי! באונסי! באונסי! באונסי!
|
לימבו של לילה. מישהו לחץ לעולם על ה- PAUSE ויצא מהחדר.
שמו את הרוח בשק. את הצרצרים בחדר אטום.
|
אתם פעם שמתם לב למחוג שניות של שעון?
שניה נראית כמו דבר שעובר כל כך מהר, אבל אם מסתכלים
על המחוג בשעון, אתה שם לב שזה לא ככה בכלל, you know?
|
אהבה וצדק, ונוס וליברה, מהלכות בשדות אליסיום.
שדות קרב זרועי מוקשים, זרועי גופות של אוהבים
רוויות בדם תמימים.
ונוס, כתפיה שמוטות, שיערותייה אפורות-נושרות, פניה קמוטים,
ליבה נוטף דם. תקוע בו חץ פלדה עקום, חלוד וישן.
|
ללילות ארוכים וימים קצרים
לאף נקי וערדליים יבשים
|
לפני היות המילה הכתובה ואחרי היות המילה הכתובה תמיד הייתה
ותמיד תהיה המילה המדוברת. הצליל. הקול.
|
היתה פעם, שישנה עכשיו, שחולמת אז על כעת וכעת על אז
|
אז כפי שאמרתי, קם אותו אחד, סטודנט אומנות ממורמר, מובטל
ועצבני ומתחיל לעשות רעש. אחרי כמה שנים נהיה קנצלר
(ראש ממשלה) ואז מחליט, יאללה, בואו עוד פעם מכות,
הפעם נראה לכם מה זה.
|
"...מי מכיר את האיש שבקיר?
לא בדיוק בתוך הקיר, יותר נכון נצמד לקיר.
שקט, נחמד, עומד בצד. זוכרים אותו? ברור שלא!..."
|
הלאה הנורמליות!!! הלאה החברה ונורמותייה!!! וכל תחלואייה
אל תתנו חיבוק, חיוך, ליטוף, יד על כתף, תחנונים ריקניים!
תנו לי לזעום, לשבור, להרוס, לבעוט, לצרוח,
לקרוע, לתלוש, לשרוט, לרטש, לדקור, לרצוח.
לדמם ולראות את הדם זולג
כה יפה...
|
קח את עצמך בידיים ותשאיר את ההגה יתום
תדביק את הסוליה לדוושה ותזדווג חזיתית בעמוד תאורה
יחד עם מנה בינונית של ספגטי
|
יש משהו יותר אינטימי ברדיו
כשיש רק מילים, בלי תמונות, כאילו אתה היחיד שמקשיב לשדרן.
והמשדר הוא בכלל הקלטה מלפני המון זמן שמישהו שכח דולקת ואין
בעצם אף אחד בתחנה.
|
בהרחבה של מאמר מוסגר בסוגריים אני כותב
שאין לי יותר מדי מה להגיד,
גם אם הדבורים הולכות על קצות האצבעות.
|
דג צרפתי מפחד לאבד עוד יותר מלמצוא
|
"...אבל חברים פחות שגרה כפול שלוש ריטלין תתקשר אליי בבוקר
לחלק בכוס תה עם שיבא וכמה טיפות לימון זה לא שווה הרבה בראיה
כללית..."
|
חסר עלילה (שידועה מראש) ובלתי נתפס בעליל.
זה כאוטי חסר צבע ורב גוונים.
|
בין שקיעת הירח להינץ החמה,
יושב לי לבד בתוך הדממה.
מעלה על הכתב את עצמי.
|
את היית יפה. אני הייתי נבוך.
זה היה נהדר, לפני שהסתכלתי בך מקרוב והתחלתי
לגלות/למצוא/להמציא את הפגמים
|
זה לא בחירה שלך, זה מוצא אותך, ורק אז זה מתלבש עליך בול.
|
לילה שחור, מלא קור ואפלה
טווים חלומות לאור מנורה
יציר לילה משמיע צווחה אומללה
המשתלבת בשיר של פלדה ועוצמה
|
חלמתי עלייך ילדה בשחור
חלומות אפלים מלאים כתמי אור...
|
החיים בעיר הגדולה גורמים לך לספר סיפור,
על מקום, על בית קפה/פאב קטן,
שאין בו דמויות, למרות שאפשר להשלים שהם שם.
|
היית פעם בארבע בבוקר?
איפה?
בארבע בבוקר
|
אדם עיוור עם כלב עיוור
צועד בממלכה מכוסה בערפל חיוור
|
מנבכי מוחי ההזוי העלה הגיגים בצדפה זו...
(יצירה זו תתעדכן חליפות,אז כדאי לחזור ולבקר)
|
בסוף ההיסטוריה - תתחיל השפיות !
|
Punk's not dead!, הוא במוסד גמילה!
היה במילואים, דפק כמה ראשים,
תפסו אותו מ.צ., זונות! מנאייקים!
קיבל 28, ימי מחבוש בפועל,
"ככה" אמר המב"ס "נשטוף ממך את כל הגועל"
|
20 שנה אחרי, פיקסאר היא "האח הגדול"
בקרוב בבתי הקולנוע ברחבי הארץ
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אבל אתם לא
מבינים...
אני לא מגדל
פרות! |
|
