[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מורבידי למרות הכל
הידרוצפלוס - והמבין יבין

ICQ 40651629 40651629
אל היצירות בבמה האהובות על מורבידי למרות הכלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מורבידי למרות הכלאל היוצרים המעריכים את מורבידי למרות הכל
המורבידי נולד בחודש אוקטובר בשנת 1980 בבית חולים
באזור השרון בשעת חצות של ליל חורף אפל בו חתול שחור
צעד על קברו של צדיק בן צדיק.
בעוד תינוקות אחרים נפלטים בבכי מרחם אימם ,המורבידי
נמשך מ-מעוז הבטחון האחרון, המוחלט והנצחי היחיד
בחייו ביללה ובצחוק שדי ועמוק.
הוא מורבידי בהוויתו ונשמתו.
סיסמתו: "אין פרות קדושות-כולן הפכו לסטייקים"
הוא צוחק על השואה ועל הסרטן ועל כל מה שחולה ובריא
וגוסס וצמחי  (ופלשתיני) ביניהם.
הוא מורבידי,למרות הכל.
חי אבל כל הזמן חושב על הגלגול הבא ולאיו דווקא על
המוות.

מומלץ בחום סופר נובה:
http://stage.co.il/Stories/311479




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ביוגרפיה
אף אדם, אמר ג'ון דו, איננו אי. והוא טעה.
אילולא היינו איים היינו טובעים.
אובדים ברעשיו הקטנים. מסיחי הדעת. האינדבידואליים. הלא
רלוונטים.
האקראיים. של כל אדם ואדם. וחוה

אלגוריה
"היי,תראה,שקית גדולה מלאה מים ובתוכה דג זהב קטן,שוחה,נדהם
ללא הפסק" היא אומרת ומרימה לפניי שקית גדולה מלאה מים ובתוכה
דג זהב קטן, שוחה, נדהם ללא הפסק.

אינטרוספקטיבי
"חבר'ה, תהיו בשקט, עוד יזמינו לכם משטרה" אמר המלצר בבית הקפה
בו ישבנו.
"משטרה?!?!" הזדעק ת' "מה עשינו, בסה"כ זרקנו אטריות"

דיאלוג
אם זה סתם אז זה סתם
ואין יותר סתם מסתם.
סתם ככה סתם.
סתם משועמם זה יותר מסתם סתם,
זה סתם מתוחכם.

סופני
מחסנית, כדור, ניצרה, רקה, סתרשף, הדק...בום!

אינטרוספקטיבי
זה סיפורים על ענפים ששטים נגד הזרם
נתקנו עצמנו מהעץ, העלים שלנו נסחפו בזרם לאורך הזרימה
אנחנו לא מחוברים לשום דבר וגם לא אחד לשני

זה פונקציות של שבת, או יותר נכון מיני פונקציה של של שבת
בבוקר.
זה מלל שנכתב מתוך ישנוניות עירנית או אולי עירנות ישנונית,
תחליטו אתם מה היחס בין ההזוי למצוי פה, בהקשר למלל הזה ובהקשר
לכל השאר. גם אצלכם באישי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
וידוי
נד - דם

אקורדים וטאבים
"...A rose thorn
Became A cat claw & A tale..."

פואמה
הרי לך ולכ לך
הכל פתוח והרשות נתונה

הגות
Time enough to love, Time enough to hate,
Time enough to be, Time enough to fade,
Time enough for queen of hearts,
And Alice and the chaser cat

שיר ילדים
Wendy, Wendy,
Went to buy some candy

פיוט
בשלה בך בגרות ילדה בשחור
אך הינך לאיו אותה הילדה

הגות
"...בין שתיים לארבע
במי התהום
משקלה בזהב
לזכר נופלים..."

פואמה
לעזוב עכשיו לפני שלא נשכח יותר
לראות מה שם לפני שעוד נגיע
ואחר כך כבר אף פעם כבר עכשיו

קינה
עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן
עוד לא נולד החרא שיקפיא את ההווה
עוד לא נולד הבן זונה שיגיד לנו את הברור מאליו - את מה שיהיה.

עצב
לא בוכה על חלב שנשפך,
ולא בוכה על יהודי שנשרף,
ולא בוכה על יתום ואלמנה,
ולא בוכה אל מול הלבנה.

אכזבה
נבואה שהגשימה עצמה במועד, פג תוקפה והחמיצה לעובש דוהה
ואחרית הימים עוד איננה.

הגות
מציאות מקובעת דוגמטית מונוטונית מתמשכת
דמיון - פורה מדי

פואמה
"...לוח זמנים כבר לא עולה שקל
בתחנה הבאה עדיין יהיה תור לשירותים
הקיטור בבוקר משותף לכולם
ופושטי יד מסתננים לקרונות הנוסעים. ..."

אלגוריה
העין והוריד קורצים
במקום חסר השם שמתחת לפיקת הברך
נקרת הצל והזיעה.

טבע
כל צוהר הגגות מרים תשואות לדמעותיו שלו
giving power to the everlasting evergreen

הרהור
"...I knew this woman, she became my mentor,
but she was forever A wonderful Bitch..."

געגוע
אתה חולם, וכל חלום נראה כל כך מציאותי
אבל מרגיש מנותק במציאות של חלום

פואמה
מגבעת ז'קט ועניבה עם ג'ינס וסנדלים
נעים מאוד לך בת חווה
הרי לך נתז פרי אסור צלול הכוון לנועם החושים
מן הגסות המטלטלת של צלילי מרד רועמים

הגות
אקח לי מזכרת - אגל דמע בוהק,
כי חלקנו יחד עצבות.
אקח לי מזכרת - תלתל,
להזכיר לי ריחו של חיבוק.
אקח לי מזכרת - גומת חן,
להזכיר לי צחוק מתגלגל,
וחיוך שאומר כה רבות ללא כלום.

הומור
פזמון:
בין החורשה בהקוצים
אני הגעתי מרמאללה
אללה למעלה, תספור עשרים
הנה מגיע ראיס מהחיזבאללה
בהמטען - הוא ממולכד
בהנצרה ביד!

בדידות
"...ריח שנשאר בבוקר, ריח של כרית..."

אימפרסיוניסטית
הכל בקוטר מנוקד מלא ניירת
גדוש מילים וסימנים מוכן לעוד יום של מסחר

אודה
על קרחון מושלם בקצה העולם - יושבים מדברים,
דוב קוטב לבן ופינגווין...

געגוע
והגעתי לכאן. וממשיך מכאן ועד הנה
ועדיין ממתין לך, וכבר עשר שנים,

מאז שהתחלתי, לאבד אותך

אינטרוספקטיבי
ואולי מישהו יסדוק את אבן מצבתנו היבשה עם דמעה בודדת.
מתוסבך אחר של פיטר פן שיתנקש בגופותינו מקנאה
על שגזלנו מאיתו את הנקם.

פואמה
חיים בקומה שנייה,ארגז החול נראה נוסטלגי ודהוי מפה

"...לשכוח מי אני, להשתכנע שאני לא טעות
כי כשהסכיזופרניה נגמרת - מתחילה משתלטת הבדידות..."


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
התבגרות
אני מאחל לך מתנות של זכרונות שיאחזו בך ולא במדף או מסמר,
אני מאחל לך את ברכתם של כל הדברים הקטנים שיש לחיים להציע.

סוריאליזם
אז חזרה אליי. אמרתי אתאיסט, מה עוד?
פריק, מטאליסט, אנרכיסט בגבולות החברה, יהודי על פי לאום,
אינטיליגנטי, רגיש, ורומנטי להחריד שצריך, אך לרוב חסר מצפון
ורגשות, מטורף, סכיזופרן ברמת דקויות מורכבת, חרמן ומרושע
ומאנייק כי זו לדעתי הנאה צרופה.

היא ואני
רציתי שתדעי שאהבתי אותך / שרציתי לאהוב אותך.

רציתי לאהוב אותך.
חלמתי עלייך, פינטזתי איך אנחנו עושים אהבה ששיפשפתי בלילה
במיטה
אל מול הסרט הכחול שנשחק אצלי בוידאו בפעם הששה מליון.
רוקד כל כך קרוב אלייך אבל לא יכול, לא מעיז לגעת בך, כי את לא
יודעת.

אינטרוספקטיבי
ההורים שלנו לא מתים מוקדם מדי,
אנחנו גוררים אחרינו את ההיסטוריה בגללם

"...ומה אם יש כאלה שעושים כאלה דברים בלי סיבה אלא מתוך דחף
של נאנו-שנייה?
שבה אדם מלטף כלבלב חמוד ואז סותם לו את הפה, לוקח סכין יפני
וחותך בו פצעים עמוקים ומדממים ואז זורק אותו מהחלון דרך
השמשה..."

ביקורתי
אנשים מגדירים אהבה, את המושג.
אבל את הרגש,את ההרגשה שאין ואת השמחה והאושר שיש לא ניתן
להגדיר. זו פשוט החידה הכי גדולה של הנפש האנושית

היא ואני
זה נכון? מה נכון?
שאת שם. איפה?
איפה שאת. אני פה.
גם אני. מה, פה?

הרהור
"לא משנה מה טעים יותר,מה בריא יותר,מה נכנס קודם לפה,כולם
מתאחדים ביחד לגוש חום,מסריח ואינטגרלי...."

היא ואני
באונסי! באונסי! באונסי! באונסי! באונסי!

סוריאליזם
לימבו של לילה. מישהו לחץ לעולם על ה- PAUSE ויצא מהחדר.
שמו את הרוח בשק. את הצרצרים בחדר אטום.

אינטרוספקטיבי
אתם פעם שמתם לב למחוג שניות של שעון?
שניה נראית כמו דבר שעובר כל כך מהר, אבל אם מסתכלים
על המחוג בשעון, אתה שם לב שזה לא ככה בכלל, you know?

מיתולוגיה
אהבה וצדק, ונוס וליברה, מהלכות בשדות אליסיום.
שדות קרב זרועי מוקשים, זרועי גופות של אוהבים
רוויות בדם תמימים.
ונוס, כתפיה שמוטות, שיערותייה אפורות-נושרות, פניה קמוטים,
ליבה נוטף דם. תקוע בו חץ פלדה עקום, חלוד וישן.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
ללילות ארוכים וימים קצרים

לאף נקי וערדליים יבשים

לפני היות המילה הכתובה ואחרי היות המילה הכתובה תמיד הייתה
ותמיד תהיה המילה המדוברת. הצליל. הקול.

היתה פעם, שישנה עכשיו, שחולמת אז על כעת וכעת על אז

אז כפי שאמרתי, קם אותו אחד, סטודנט אומנות ממורמר, מובטל
ועצבני ומתחיל לעשות רעש. אחרי כמה שנים נהיה קנצלר
(ראש ממשלה) ואז מחליט, יאללה, בואו עוד פעם מכות,
הפעם נראה לכם מה זה.

"...מי מכיר את האיש שבקיר?
לא בדיוק בתוך הקיר, יותר נכון נצמד לקיר.
שקט, נחמד, עומד בצד. זוכרים אותו? ברור שלא!..."

הלאה הנורמליות!!! הלאה החברה ונורמותייה!!! וכל תחלואייה
אל תתנו חיבוק, חיוך, ליטוף, יד על כתף, תחנונים ריקניים!
תנו לי לזעום, לשבור, להרוס, לבעוט, לצרוח,
לקרוע, לתלוש, לשרוט, לרטש, לדקור, לרצוח.
לדמם ולראות את הדם זולג
כה יפה...

קח את עצמך בידיים ותשאיר את ההגה יתום
תדביק את הסוליה לדוושה ותזדווג חזיתית בעמוד תאורה
יחד עם מנה בינונית של ספגטי

יש משהו יותר אינטימי ברדיו
כשיש רק מילים, בלי תמונות, כאילו אתה היחיד שמקשיב לשדרן.
והמשדר הוא בכלל הקלטה מלפני המון זמן שמישהו שכח דולקת ואין
בעצם אף אחד בתחנה.

בהרחבה של מאמר מוסגר בסוגריים אני כותב
שאין לי יותר מדי מה להגיד,

גם אם הדבורים הולכות על קצות האצבעות.

דג צרפתי מפחד לאבד עוד יותר מלמצוא

"...אבל חברים פחות שגרה כפול שלוש ריטלין תתקשר אליי בבוקר
לחלק בכוס תה עם שיבא וכמה טיפות לימון זה לא שווה הרבה בראיה
כללית..."

חסר עלילה (שידועה מראש) ובלתי נתפס בעליל.
זה כאוטי חסר צבע ורב גוונים.

בין שקיעת הירח להינץ החמה,
יושב לי לבד בתוך הדממה.
מעלה על הכתב את עצמי.

את היית יפה. אני הייתי נבוך.
זה היה נהדר, לפני שהסתכלתי בך מקרוב והתחלתי
לגלות/למצוא/להמציא את הפגמים

זה לא בחירה שלך, זה מוצא אותך, ורק אז זה מתלבש עליך בול.

לילה שחור, מלא קור ואפלה
טווים חלומות לאור מנורה
יציר לילה משמיע צווחה אומללה
המשתלבת בשיר של פלדה ועוצמה

חלמתי עלייך ילדה בשחור
חלומות אפלים מלאים כתמי אור...

רוצה מילים שיישארו.

החיים בעיר הגדולה גורמים לך לספר סיפור,
על מקום, על בית קפה/פאב קטן,
שאין בו דמויות, למרות שאפשר להשלים שהם שם.

היית פעם בארבע בבוקר?
איפה?
בארבע בבוקר

אדם עיוור עם כלב עיוור
צועד בממלכה מכוסה בערפל חיוור

מנבכי מוחי ההזוי העלה הגיגים בצדפה זו...
(יצירה זו תתעדכן חליפות,אז כדאי לחזור ולבקר)

בסוף ההיסטוריה - תתחיל השפיות !

Punk's not dead!, הוא במוסד גמילה!
היה במילואים, דפק כמה ראשים,
תפסו אותו מ.צ., זונות! מנאייקים!
קיבל 28, ימי מחבוש בפועל,
"ככה" אמר המב"ס "נשטוף ממך את כל הגועל"


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צמד תמונות
אל היצירה

גלויה
אל היצירה
Alleyway in Christchurch

צמד תמונות
אל היצירה
פברואר 2006

חיית מחמד
אל היצירה
Palicer Bay,New Zealand

ממדיום אחר
אל היצירה
נובמבר 2006

ממדיום אחר
אל היצירה
נובמבר 2006

צילום מוצר
אל היצירה
20 שנה אחרי, פיקסאר היא "האח הגדול"
בקרוב בבתי הקולנוע ברחבי הארץ

תשליל
אל היצירה
נגטיב מבויים

סידרה
אל היצירה

דוגמנות
אל היצירה

ממדיום אחר
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה
מאי 2007

תיעודי
אל היצירה
מרץ 2007

טבע דומם
אל היצירה
יוני 2006

נוף
אל היצירה
יולי 2007

צמד תמונות
אל היצירה

צבע
אל היצירה
ינואר 2007




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
פגשתי אותה
במהעלית
היא לעסה עמבה
מצהיבה
ואמרתי לה
במה אני יכול
לעזור
והיא אמרה
ראיתי עבמ היית
מאמין?
אמרתי בההה מה?


מיומנו של נער
במהעלית


תרומה לבמה





יוצר מס' 11297. בבמה מאז 12/3/02 11:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למורבידי למרות הכל
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה