[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 96421955 96421955
אל היצירות בבמה האהובות על מורן טוויגאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מורן טוויג
אחרי שאמרו כבר הכול, שהיא לא כבר מה שהיא הייתה,
שאם זה נועד להיות, אז זה נועד להיות ואם לא- חבל,
אחרי כל הפיתוח של התמונות והשריפה שלהן אחר כך הכול
מסתדר למשוואה אחת, אולי לא כדאי שבאמת תשאלו מי
היא. הכול התחיל להדרדר במילא מ84.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מקאברי
באגדה שלי לא יהיה שום דבר שלא מגדר הרגיל, לא משהו שהוא מיוחד
עד כדי כך שתבואו ותגידו: "היי, זה חדש". ככה זה לא עובד. גם
בחיים תמיד מחפשים ריגושים ותמיד מגיעים אל הספה. יש כאלה
שמגיעים לבד ויש כאלה שמביאים חברים ויש כאלה שמביאים מישהו או
מישהו, מישהו לאהוב

יומן
המסורת אומרת שאדם נברא בצלמו של האלוהים, אך אני נולדתי בלון.
נולדתי בלון אדום ויפה, עשוי מגומי ומלא באוויר, שהולך ונמק
מדי יום ביומו. האוויר בא והולך, מחובר אליי סרט ורוד עקלקל
שנותן לו לנוע מפה לשם ומשם לפה וכך אני נודד, בין כל החלקיקים
של העולם, בין כל

ג'ננה
בימים הראשונים אחרי שחזרתי למטה הסתובבתי ברחוב. קשה להיות
חתול. יכול להיות שבגלל זה אמרו לי להיות חתול ולא כלב. להראות
ש"אם נדפקת, אז נדפקת עד הסוף". אז אני חתול, יש לי פרווה
חביבה ואני ולפחות עכשיו אני מריח טוב, אבל עם כל הזיהום אוויר
הזה

ג'ננה
הכלב של חבר שלי מת לפני שבוע. כולנו נזהרנו לא לעצבן אותו ולא
לגרום לא לבכות, כי הוא נורא אהב אותו.

בדרך למעלה המונית עצרה לנו על איזה ענן בתואנה שנגמר לה הדלק.
הוא נתן לנו הנחה של כמה שקלים ושלח אותנו לדרכנו. היא האשימה
אותי לרגע שלא לקחנו אוטובוס אבל שתקה ברגע שהבינה שדלק זה
דלק ונהגי מוניות הם נהגי מוניות וזה מה שקורה שהולכים נגד
חוקי הפיזיקה.

אהבה נכזבת
הוא הפעיל את התחושה שמשהו כבר לא טוב, משהו כבר לא בסדר.
"אנחנו צריכים להתרחק. אני צריך לנקות את הראש וכאלה ואת
צריכה להפסיק לאהוב אותי." אמרתי לו שאני לא יודעת אם אני
עדיין, הוא שאל אם זה נכון ושאני לא והוא יקבל את זה ככה, כי
ככה זה הכי טוב, ככה זה הכי ב

אינטרוספקטיבי
היא נעמדה על גג הבניין, שנראה כאילו הוא הולך ליפול, כאילו
עוד שנייה הוא ייקח אותה במילא. היא עמדה על קצה המדרכה הקטנה
שמגדרת את התקרה הבלתי נראית של העולם שלה וכל הבגדים שלה
התחילו לעוף ברוח פתאומית, השיער החום התנדנד מצד לצד ועל
הפנים והיא נשארה מרחפת

הם שכבו על המיטה. הרגליים שלה היו מונחות על הגב שלו כאשר הוא
הסתובב. היא הדליקה סיגריה. הוא קם פתאום, וגרם לה להפיל את
הסיגריה הבוערת על המיטה. "סליחה", הוא אמר. היא לא אמרה כלום,
רק כיבתה את הבעירה הקטנה שנוצרה שבריר של מילימטר מהראש. היא
הזיזה את הרגל,

אהבה
"אמרתי לך שזה יעבוד. רק צריך להוסיף לזה קצת מיץ תפוזים." היא
בכתה פתאום עליי, בכי ענקי, משהו שאי אפשר לעצור במילים.
"תעזוב, זה אל זה, פשוט לא טוב לי." היא שפכה את הכול לכיור,
הכול עם המיץ תפוזים והלכה לחדר לשבת לה לבד קצת.

היא השאירה לו פתק שאמר שהיא לא רוצה לראות אותו יותר, אפילו
כבדיחה לא מצחיקה. הוא לא נעלב, הוא ידע בדיוק מה היא אומרת,
פשוט לא היה לו כוח להיפרד ממנה קודם. הילד שלה כבר עלה לו על
העצבים וההוצאה לפועל כמעט דפקו לו על הדלת מרוב הקניות שהוא
הביא לה, והיא עוד

השטן עמד בכניסה לגיהינום והציע לכולם לשתות. "קפה?" , הציע
במידה מכובדת וגם הציע פחזניות ממולאות קצפת. אלוהיות, ממש גן
עדן. הוא שאל לפתע: "מישהו מלמעלה?", ופתאום מישהו הצביע.

קשה היא ההחלטה.
אתה פותח עיתון, ופתאום קשה לך להחליט איזה מדור לקרוא קודם:
אם זה את הכלכלה, אבל זה יוכיח אחת ולתמיד שאתה באמת אדם קר
ומחושב שלא חושב על שום דבר פרט לכיס שלך, או מדורי החברה, שזה
יראה שאתה חייב לדעת מה קורה מחוץ לבית שלך, שאתה חטטן

מרחתי עליה שוקולד על כל הפנים בזמן שהיא ישנה. שוקולד למריחה
כדי שהיא תהיה מתוקה יותר ושכבתי לידה עם עיניים פתוחות כדי
לראות מתי היא תתעורר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מן זרם של כלום
פרץ של טיפות של הריק
ואני ביניהם
צפה על
גלי השיממון
והם צופים בי
מביטים בי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
סוריאליזם
דברים שרציתי לומר. דברים שרציתי להגיד לך. עוברת בי צמרמורת
כאשר אני חושבת כל מה שיש לומר, אבל כל מה שיוצא זה מילים
טפשיות כמו אבטיח. לא שאני מזלזלת באבטיח, חלילה וחס, חלק
מחבריי הטובים ביותר יכולים להחשיב את האבטיח כפרי האהוב
עליהם. או שזה ירק בכלל.

היא ואני
בוא נתכווח. בוא נקרא אחד לשני בשמות מפגרים, נשתוק ואז נשלים
כמו ילדים בני שש. בוא נצעק. בוא נצעק אחד על השני עד שלאף אחד
לא יהיה כוח וכולם ירצו לעוף כבר מזה, כי לא איכפת כבר ולכולם
נהיה רע ומגעיל.

צעקה של שעות אחרי הצהרים, משהו ששומעים רק כמישהו מת בסביבה
שלך וקוראים לאמבולנס מאוחר מדי, אפשר לעצום את האוזניים
ולשתוק. זה טוב לא להגיד שום דבר. זה טוב לחכות ולהתבונן,
להסתכל בעיניים, לא להבין, לא לחשוב בכלל, אלא רק לעצום, רק
לסגור עמוק עמוק, לנשום חזק




-אבאש'ך
ערומקו?


-רק כשזוזו
לסטרי בסביבה.




אפרוח ורוד.


תרומה לבמה





יוצר מס' 700. בבמה מאז 8/10/00 3:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למורן טוויג
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה