|
פעם, לפני שנים רבות, החליט הרב אליעזר להעניש את
ביתו הבכורה על שלא קיימה את מצוות האלוהים.
הוא כלא אותה בטירת כשפים מבודדת,בקצה העולם, והתנאי
היחיד לשיחרורה היה כתיבת סיפורים, שירים, מסות,
פואמות וכדומה העוסקים אך ורק בעבודת האל.
היא החליטה לנקום באביה, והקדישה את חייה ליצירת
אהבה וזימה.
וכך, מאז ועד היום, היא כותבת וכותבת אולי גם אתם,
תרצו לקרא, ואף להביע את דעתכם על כתיבתה.
המורה שגית למדה אותנו בשיעור מולדת, שאם רע לנו מצב מסויים,
אז כדאי לנו לנסות ולשנות אותו ולא לברוח ממנו. אני מבינה למה
דנה רוצה לגור עם אמא של מוישל'ה- כי היא עוד לא למדה מולדת עם
המורה שגית.
|
האיש והאשה ישבו זה לצד זה על ספסל העץ הנמוך, שהיה מט ליפול,
ולא דיברו מילה. נעליהם היו מפוזרות בחדר.
האיש התבונן בשעונו, ותהה כמה זמן הוא יאלץ לשבת כאן רק
בנוכחותה של האשה. האשה חשבה שחבל שאין לה שעון, אבל טוב שלאיש
יש, כך תוכל להציץ בשעונו ולדעת מה השעה
|
ואני אראה שם, לאן שלא נצא, זוגות מאושרים, יושבים, שותים קפה,
צוחקים, מתנשקים, כמו שאנחנו היינו אתמול, בחוף הים. ואני ארצה
גם. אני ארצה להיות כמו הזוגות האלו. שהוא יהיה שם לידי, ינשק
אותי, יצחק איתי ואז נלך הביתה ונזדיין.
|
עם כל מכונית שעוצרת כאן לתדלק יש סיפור. יש לה בעלים, והם
נוסעים ליעד מסויים. אולי הביתה? אולי לעבודה? אולי לבילוי?
אולי לצבא? אולי למאהבת? אולי לבית מלון? אולי לבית קברות? בכל
מכונית יש אדם, ויש לו מחשבות, ורגשות. והוא יודע לאן הוא הולך
ומאין הוא בא. ואני
|
ואז אולי מישהו ישים לב
ואז אולי מישהו יראה שאני זועקת
ואז אולי מישהו ישאל מה קרה
ואז אולי מישהו יגיד לך שתבוא כבר
|
אני יודעת שאני לא כל כך מוכשרת
בלכתוב שירים
|
|
|
אתה חותך אותי
בתור?
יוסי עדן,
לשהאיד עם
סכין.
נימוס אירופאי
בתור ישראלי. |
|
