|
מורן יצאה לאור בקיץ 1983.
שואפת לחייך הרבה, ולכן כותבת, בתקווה שכך יכאב
פחות.
אל העבר, אף שלא ראוי להיאחז בו,
אני עוד שולחת לעתים אצבעות חלושות
בניסיון לתפוס חוטים אחרונים של זכרונות יפים.
לבי פוער את פיו בעוית
ובוכה ללא קול.
|
מעברו השני של הקו
אני שומעת את נשימותיך.
ונשימותיי שלי הן כה קצרות
עד שאני נאלצת לקחת אויר
עמוק אל תוך הריאות.
|
ובידייך לא הייתי אלא כלי.
די היה לך בצמצום העיניים
כדי לנחש את כל האור שבי
ואת כל החושך.
|
|
|
זהו נגמר.
אחד,מאכזב את
שותפתו. |
|
