|
עמכם הסליחה
"בן דוד שלי נהרג לא מזמן.... ביוני יותר נכון" אני עונה
וממשיכה לסקור את החלל שסביבי ואינו תואם את מה שדמיינתי בכלל.
|
"בן דוד שלי התאבד" אני אומרת בקול, זה עדיין נשמע מוזר לי.
אני מרכינה את הראש ומתחילה שוב להרגיש את הדמעות, אני תמיד
מופתעת שעוד יש לי כאלו.
"אוקי" היא זורקת לאויר לאחר שתיקה קצרה מצידי
"זה לא 'אוקי'" אני עונה "זה חרא!" אני מסבירה, ולאחר שניה
מדייקת "זה
|
"לא" עניתי והדמעות כבר עמדו בעיני, אני חושבת ששברתי שיא -
פחות מדקה בחדר ואני כבר עם דמעות.
|
חתכתי אותך באמצע, אמרתי "לא" לפני שסיימת בכלל לשאול, שאלתי
"למה לא נוכל להישאר כמו שאנחנו בלי לשנות כלום?"
|
ישבנו במועדון, סתם ישבנו צחקנו, כמו כל זוג ידידים, ניסינו
להעביר את היום בלי למות משעמום... השעה כבר הייתה מאוחרת,
והייתי עייפה, אבל לא יכולתי לזוז לכיוון הבית שלי, פשוט לא
יכולתי להזיז את העיניים שלי ממנו, הוא הקסים אותי.
|
היא מכירה את המצב הזה, עוד חצי שעה רק הכול ירגע, לפחות עד
שדבר נוסף ירגיז אותם.
|
היא שונאת את הגוף שלה! היא שונאת את המראה שלה! נמאס לה!
הגיע הזמן לשנות...
|
כולם עמדו במחששה, עישנו, דיברו, צחקו אבל בעיקר חיכו לי, חיכו
שאני אכיר להם את החבר שלי. הלוואי והייתי יכולה להכיר להם
אותו, כמה שהם היו מופתעים ממנו, מי היה חושב שהוא ואני נהיה
ביחד? הם ברור שלא...
|
אני בחדר שלי על המיטה שלי, ברקע יש שיר אהבה קיטשי כזה שחוזר
על עצמו עוד פעם ועוד פעם.
|
"הפחד הכי גדול שלי הוא להיות לבד" היא הודתה
|
הגענו לשם ואתה עוד לא הגעת, היו שם המון אנשים אבל לא אתה.
נכנסתי לשרותים, לבדיקה נוספת מול המראה, ואולי בשביל להתחבא.
אחרי כמה דקות אזרתי אומץ והחלטתי לצאת כדי לראות אם כבר הגעת,
בכל זאת באתי בשביל להיפרד ממך.
|
רציתי שתדע כמה אני אוהבת אותך כמה אני מתגעגעת אלייך כמה אני
רוצה שתחזור, כמה שכואב לי וקשה לי
|
"אני חייבת להודות שהתגעגעתי"
|
זה לא פתרון אבל זאת המציאות
החיים מסריחים והסמים מצליחים
|
אתה מתרחק ממני
נוסע רחוק
דמעה אחת יורדת
|
תנו לי לחוות על עצמי חלק מהדברים, תנו לי להגיע למסקנה שדבר
זה או אחר לא מתאים לי בין אם זה בגלל שאני צעירה מדי ובין אם
זה פשוט לא מתאים לי בגלל שזה לא מתאים.
|
מההתחלה אמרו לי ולכל ילד בעולם נראה לי
שלכל סיר יש מכסה.
ושל לכל אחת יש את האחד - את המושלם שלה.
איך מי יכול להבטיח שאני לא יפספס את האחד שמיועד לי?
|
הבטחתי לעצמי שאני לא אכתוב לך עוד, שאני לא אכתוב עלייך שוב,
אבל מסתבר שזה יותר חזק ממני. אתה נקודה שחורה בעבר שלי,
בדמיון שלי אתה נקודה על ציר זמן שמייצג את ה"לפני" ו"אחרי"
שלי (הרבה קרדיט אני נותנת לך בעיצוב של מי שאני כיום לטוב
ולרע), אתה זה הבחור שעדיי
|
הרבה אחרי שאמרנו "ביי" אחרון, הרבה אחרי שנגמרו הדמעות, את
המילים שלך אני עדיין סוחבת איתי לכל מקום.
לא אלו שנאמרו בזמן כעס או כאב דווקא אלו שנאמרו בבדיחות דעת
הן אלו שנצרבו, שהשפיעו ומשפיעות עד היום
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
קיץ 2001: מומו,
בנצי ויודל'ה
מראים לנו איך
עושים זאת נכון |
|
