|
אוהבת בעיקר לכתוב, לקרוא, לצייר בובות, לשמוע
מוזיקה ולעשות שטויות...
מתעצבנת בקלות, סולחת יותר מדי מהר, לא תמיד עומדת
על שלה, רגישה במידה מוקצנת וביקורתית במיוחד.
מקווה שתיהנו ושתעבירו ביקורת,
מורן.
קודם כל לפני שאני מתחילה את הסיפור...
קולב=מה שתולים עליו בגדים... יותר טוב?
יופי...
|
הוא שוב לבש את אותו הסוודר שלבש אתמול, כנראה שהוא חושב שזה
עוזר לו עם בחורות
|
המורה הקודמת, הכלבה הנאצית, הלכה לחופשת המלטה אז הביאו חיה
אחרת להחליף אותה.
|
היא יושבת שם, בחצר בית-הספר, מדברת עם עוד איזה אחד שגם הבריז
ומחכה שהוא כבר ישתוק כי אין לה עצבים לסיפורים שלו. אבל הוא
לא שותק והיא צריכה לשבת שם, בחור הזה, ולהקשיב לו.
עוברות לידם כמה בנות רזות, גבוהות ומאופרות להחריד ומדברות על
עד כמה שהן מדהימות. מדה
|
בואי ואראה לך את הדרך,
אלמד אותך מה ואיך
ואגן עלייך מפני הרוע,
מפני בני האדם.
|
וזה הלך והלך
כמו לא יודעת מה
וזה הוציא אותה
מדעתה
היא השתגעה
והיא נפלה
|
כשקשה לי אני מנסה
כשעצוב אני בוכה
|
עץ די זקן
ביער די קטן
הנשיר עוד עלה מענפיו
|
שיר קטן של אושר
זה כל אשר ביקשה
|
היא ממש מבולבלת
בודדה, עצובה
כשהיא הולכת היא חושבת
על עולם משלה.
את החברה היא לא אוהבת
וגם לא את עצמה.
על-ידי כולם היא נאהבת
אך לזאת לא מאמינה.
|
לפעמים מפסיקים ומביטים זה לזה בעיניים- כאילו רוצים להגיד
משהו, לזרוק איזושהי מילה.
לאחר-מכן ישנים חבוקים אחד בזרועות השניה, ישנים ומרגישים
כאילו העולם איננו זז, איש לא קיים מלבדכם.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תצטרפי לרוב
המטומטם,
תהיי היחיד
החכם.
המורה לתאטרון. |
|
