|
הייתי אומרת שחלק מכל שנותיי היו מביאים אותי לתובנה
כל שהיא על אופן השירים שלי וניסוחיהם, אך לרוב איני
מצליחה להבין בברור מהיכן נובעות המילים ולמה.
וכשאני מתיישבת מול מחברת מתחילה סערה מבפנים,
המילים מתחילות לשחק משחק ומשתמשות בי כמו חייל
להעביר את תחושותיהן לדף.
הייתי אומרת גם שזה די מוצא חן בעיניי, כל החוסר
שליטה הזה, יש אומרים שזה מה שכל כך מיוחד..
במקום רחוק מאחורי ההרים
ישנו אגם שמלא קסמים
שמגשים משאלות לאהובים הבודדים
שממלא חיים בשמחה ואושר
|
אתה מביט אל על צופה ברקיע
וקו פניך מסנוור
יפה תואר עם חיוך משווע מדי בכדי לתאר
עיניי נשואות אליך בהערצה
|
לבי שגועש מתוך אפילה מרה
חושף כדורים קטנים של תקווה
|
בקיבה ריקה אכלתי
כל קומץ אהבה שנתת
לאט לאט היא התרוקנה לי וכבתה אחרי שהלכת
|
על חוף אקזוטי רחוק מכולם
וחשבתי לעצמי איזה עולם
|
אני צריכה להניח לעבר
בתוך טיסה על שמי הרקיע
אולי יתבהרו מחשבותיי
אוכל לראות תמונה עם מסגרת
|
|
|
הם קראו לי
סוציומאט בצבא,
סוציומאט! אז
כן, אני שונא את
כולם, ואוקי,
כששאלו על הדף
"הדבר שאני הכי
רוצה עכשיו"
כתבתי "לשכב עם
בחורה או לשתות
כוס קפה" אבל
קדימה, נו, אני
לא מזה מתאים
לחיל הים?
אני, בוכה בחשכה |
|
