|
 305713405 MoRaN_BaR
"יש הרבה אנשים לבד.
ואם כבר לבד אז שיהיה
בתנועה
שנתחמם, שלא נקפא,
שלא נשתגע..."
בשכונה קטנה, בקיבוץ נידח, בלילה חשוך ללא ירח, מרצדות להן שתי
דמויות על השביל לצדי השכונה. האחת דמות גברית והשניה דמות
קטנה יותר. הדמות הקטנה בוהה, עומדת ולא זזה. הדמות הגדולה
מרכינה את ראשה והיא נראית כחושבת לעומק.
|
כבר כמעט שכחת.
שכחת את החוסר שייכות העוטף,
את הלבד החונק,
שכחת אותי.
|
היום זה היום בו תדע הכל.
היום זה היום בו אפסיק לסבול.
|
ואז הייתי הולכת לי, בלי לומר שלום.
נעלמת בין כל הקולות הרועשים,
נשאבת בדממה.
|
אלו ימים לאנשים יפים.
ימים בהם הצמיחה נעצרת,
רק את היופי רואים בהם,
גלוי ובוטה.
|
הנה שוב, מתחיל עוד לילה רטוב.
הדמעות, הן יוצאות,
כבר מזמן איבדתי שליטה ברגשות.
כמה זמן אפשר לכאוב,
|
מתכרבלת בשמיכה, מקווצת את רגלי אל גופי,
הקור העז חודר, מקפיא אותי.
בחוץ גשם, רעמים וברקים,
ואני מתגעגעת לרגעים רחוקים.
|
אני חושבת שזאת פרידה
ואי אפשר להגיד שאני לא עצובה.
מה שהיה בינינו נגמר
והלב שלי נשבר.
|
לא נראה לי שיש לכם את הזכות לגעת בי.
לא נראה לי שיש לכם מספיק מה לתת לי.
לא נראה לי שיש ביננו קשר. גם לא משיכה.
|
ובא לי לבכות. מאושר. כי אני יודעת שעוד יהיה טוב.
כל קרן מחברת אותי, את חלקי שהתפזרו ונפרדו בעת הסערה.
|
נמאס לי להסתכל עליך ולאהוב את מה שאני רואה
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
גיליתי שהאור
בתחת נדלק לא רק
אם מושכים לי
ברגל הימנית,
אלא גם כשאני
מפליצה.
-שפרירית בגילוי
מלהיב |
|
