|
נע ונד בין יום אחד לאחר.
מוצא אותיות ברגעים הכי פשוטים.
בונה משפטים בסוף כל יום
ונרדם לחיי.
ונזכור,
בימים קדושים, חטאנו,
בלילות כפור, חברנו.
|
חיוך עדין מסתיר נשמה סדוקה,
שקט של אחרי המלחמה.
|
ואז שוכח.
מאפיר. עוטה שיבה.
כמו גל קצף בים שנדמה שהנה, הוא נשבר,
אך הוא נעלם לו באוושה שקטה.
|
לילה אכזר,
לילה מוכר,
לילה שהוא יום,
לילה חסר תם.
|
לטבוע באושר, מעט לפני הכאב המחניק.
לאהוב בלי אבל.
|
אז, אני שואל אם טוב לה,
אבל היא?
היא אף פעם לא יודעת...
|
להיט אהבתי מתנגן בנוסטלגיית ליבי,
שרוט,
קופץ,
גוסס.
|
שמש בשמיים ואפור בעיניים,
אנחות גסיסה מעתיד דועך.
|
אני חושב,
שאהבנו יותר מדי
|
החתולה מתמתחת ומשילה את הלילה מעליה ובפנים עצובות יורדת
מהמיטה לכיוון
כלי האוכל שלה, בעייפות וחוסר רצון מובלט, שכמו בכל בוקר.
|
אולי גם אצלכם הייתה פעם אש,
ואולי גם אצלנו היא תדעך.
|
יש משפטים שאי אפשר לכתוב...
|
ואהבנו והתשנו בלילות תשוקה...
|
|
|
המרוקאים האלה,
מהקשת המזרחית
הדמוקרטית,
אני לא אוהבת
אותם.
צאלה ביטון,
קיבוצניקית. |
|
