[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
מורננה


אל היוצרים המוערכים על ידי מורן אלוןאל היוצרים המעריכים את מורן אלון
החיים הם משהו שלא ניתנים להסברה
רק שמת לך מישהו שאתה אוהב אתה מבין את משמעות החיים
ומעריך את הקיום...
אחותי התאבדה לי ב18 לינואר 04 ומאז החיים שלי
התחילו מחדש..היא הייתה בת 24 והיא הייתה האדם שבאמת
הכי אהבתי אולי יותר מההורים שלי...




לרשימת יצירות השירה החדשות
שכול
מתבוננת בך בדמיוני
כאילו את פה ממולי

לא רוצה נסיגה
לא רוצה להתקע
מתקדמת עם הזמן
בלי שליטה עליו כמובן

תחושתי
נמאס לי מלחיות

מגעיל אותי לחשוב

הלוואי שזה יגמר

יושבת בחדר
לבד עם עצמי
מנסה להבין
מה קורה בתוכי
נפשי שם לבד

האויר לנשימה שלי הזדהם
האויר לנשימה שלי חסר

בלדה
פעם פגשתי ילדת פרחים
היא הייתה מלאה בצבעים מאושרים
חייה היו בעלי אור ושימחה
תמיד נראתה שלווה ורגועה

המוח יודע מה קרה

עצב
כותבת שירים שמתפרצים מהשברים
מחליפה את הדמעות
במילים של רגשות

חולמת שהכל
יהיה בשליטה
מגיעה בסוף לחוסר מוצא
אך הזמן לא מרשה עצירה

שכול
היא עמדה שם הפוכה
חסרת אונים ובוכיה
היא עמדה שם הפוכה
מאחוריה הצרה
היא עמדה שם הפוכה
נכנסתי לנשמתה

צמאה טליה
אני צמאה
צמאה לחום
צמאה לאהבה
צמאה לחיבוק

מדברת מדברת
את איכשהו עוזרת

עצב
אופטימית שזורה לי החיים
אך נגמרת לפעמים
לא יודעת איך לשוב
בחזרה

וידוי
זורעת מחשבות מחזקות
ושופכת אור בשורות חדשות
משחררת מעליי את מעצוריי חיי

אחותי הגדולה
עברה שוב עוד שנה
חולמת בהקיץ
מעבדת את הריק

געגוע
את אתי את כאן
בכל דבר שאני עושה
את אתי את כאן
בכל נגיעה ונשימה
מקיפה אותי

בדידות
בורחת לחדר בלילות וערבים
מתכסה בסמיכות
בימים כה קרים

וידוי
איפה יש עוד משהו טהור כזה
נקי כל כך
לא מצליחה להשתחרר מהמקום הזה

שכל העולם נכנס למן תוהו ובוהו גדול ומאיים
לא רואים קצה אחד של שקט בו הראש מתקורן
האני שם שוחה קופץ וזועק כלוא בין מחשבות וחובות
לאן ברחו הרצונות

שכול
צעקה שנישמעת לדפים
אובדן שמתבטא באהבה ללא תנאים
ללא גבולות
אבל עם מגבלות

עצב
זה מתקרב בצעדי ענק
כמו בכל שנה
האוויר נכנס אחרת
והלב דופק במהרה

התפוצץ שם הכל בארץ הטוב
אבל אף אחד לא רוצה להאמין
כי עכשיו ישלטו רק הרעים
הם נכלאו שם בין הסורגים

הרהור
את מה? את מה אני אגלה?
הרי אני נמצאת בדרך למשהו
האומנם?!
לא יכול להיות שאני דורכת במקום

רואה קדימה לוקחת אחורה
אתמול הביא אותי להיום
מה מחר?
מחזיר אותי לשורשים

סוגרת ,לוחמת, מבקרת,
מגוננת,

מתקפלת...

עצב
איך זה קורה פתאום?
איך ממשיכים ככה היום?
איך הגעתי עד כעשיו?
יהיה בסדר זה בטוח

וידוי
זה איתך
זה איתך זה איתך זה איתך
זה איתך כשלא חשבת על זה
זה איתך כשחשבת על זה

זכרונות
יש לי זיכרון
למה הוא לא בביטחון?
את לבשת גופייה אדומה
נדמה לי שהודו מקורה

דיאלוג
עולם ומסביבו חומה
יש בה סדקים וחלונות
כדי לפגוש עוד עולמות
לפעמים מתעקמת כדי לנסות לברוח
אך החומה לא באמת ניתנת ליציאה

בדידות
מציירת פיתולים
שלא קשורים לשום חיים
הכאב נשפך עם הצבעים

געגוע
רק כשמאבדים מישהו אהוב
מבינים שלמוחשיות של אדם
יש ערך עילאי
והמובן מאליו
הופך
למשמעותי

הרהור
שרק נוכל ונרצה לראות איך המשאלות שלנו מתגשמות
חייך חיוך אחד שייתן לרגע את חותמו
תראה בין הימים והשעות את הרצף שלנו ,
היעד לשלמות

חיים של עצב
זה חיים של להיות ולא להיות
חיים של רייקנות
זה חיים של להיות ולא לחיות

געגוע
את חסרה לי
אני מרגישה את זה הרבה
פשוט חסר לי
אני חושבת עלייך הרבה

קינה
אין לי כח לחשוב יותר
איכשהו הלילה מגיע והיום עובר
זה לא יאומן שעברה כמעט חצי שנה
הזמן כמו חול שעף
ברוח סערה

כבר הרבה זמן שאת לא פה
אתמול הייתה לך יום הולדת
(כאילו שאת לא יודעת)

לא מדברת
אבל מתרגשת
לא מדברת
אותך אני זוכרת

קוצרת את יכולתי
מחדשת את כוחי
עובדת בתוכי
כדי לחיות לבדי

עצב
מה כואב לך ילדה?
מתי תגיעי לנחלה?
מתי תהייה רגועה?
מה את בעצם רוצה?

תחושתי
כשאני לבד הגבולות נפרצים
אין אף אחד שממנו לא נעים
אין ממי להסתיר
אין מי שיעצור

כאב
כשעברתי לכאן הבנתי הכל התחיל מחדש
כשעברתי לכאן הבנתי, שאפשר לחיות גם אחרי
ראיתי איך זה אחרת

אהבה
למדתי ממך להקשיב
לדבר
להיות סבלנית
אני ממשיכה את דרכך

ביקורת
זו לא חוכמה
אי אפשר תמיד להפעיל אותה
השחלת יד שפורצת חומות
מפתיעה

תחושתי
זה התחיל אתמול עוד לא הבנתי איך
זה רק הלך והתחזק
לקח את כל היופי
התום

את כאן את איתי
אני נושמת אותך
את חיה בתוכי
הלב רעב
הגוף כואב
עוצרת
מנסה שתהיי מוחשית

חוליות שנבנו
לעמוד איתן
ברגע אחד
נסדקו כולן

צעקה תמידית שלא נחה לרגע
לא מרפה לא נותנת שתיקה
היא נחסמת מתוך אילוצים
כי החיים הרי נמשכים

תעשו לי שיהיה יותר קל
לפעמים אני רוצה
לא מדברת עם אף אחד על המועקה
עברו כבר שלוש שנים, ולעזאזל לא מתרפאים!

תכתבי
מה שיש לך
תכתבי
מה שמרגיש לך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
געגוע
הדבר היחיד שגירה אותי לעשות היום
הוא לבוא אלייך
תמיד את מגרה אותי
לא חשוב במה

הרהור
לא יכולה להניח לזה
כשאומרים לי משהו
והוא הכי טריוויאלי שיש
לפעמים הוא נהפך להר גועש

געגוע
אבא היום הזכיר לי את מסיבות החורף שהיינו עושים למעלה עם
הפוכים והשוקו החם, וואו, באמת ששכחתי מזה לגמרי, היה כייף,
אני זוכרת שתמיד אהבנו לעשות את זה בחדר שלך כי הוא היה קטן.

זכרונות
זה שורף את הוושט ואת הריאות
לא יכולנו לעשות אז את השיחות המתאימות
ועכשיו זה חזק יותר ואני יכולה רק לבכות..




לא ניקדתי לא
עימדתי נכון לא
בחרתי פונט
עברי
לא כתבתי ממש
מה אתה קורא
עכשיו
בכלל לא שיר



משורר הסלוגנין
מתלונן.


תרומה לבמה





יוצר מס' 39366. בבמה מאז 31/7/04 6:30

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למורן אלון
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה