|
עוסק במקצוע טיפולי שנים לא מעטות, כותב שנים לא
מעטות ויחד עם כל זאת לומד בכל יום (כמעט) משהו חדש
על עצמי.
את שמי אחזיר להורי,
לאלוהי, לחטאיי,
לשנאותיי ולאהבתי
|
אלוהים נמצא
בפרוטות הקטנות
הנושרות מן היד
|
הכניסי אותו אל מיטתך,
הניחי לו לנבור בנשמתך,
לבעול את זיכרונותיך,
החזיקי חזק במילים,
הן מפלטך האחרון.
|
אני האיש שאיננו יודע לשנוא
|
את ואני ניהרג בתאונת רכבות בתורכיה,
גופות מספר עשרים וחמש ושלושים וארבע,
|
בוא אלי ערפד שלי תכול עיניים
רסק בציפורניך החדות השחורות
את שנותר מערוותי
המבקשת על מותה
|
בפעם הבאה
לא אבטיח לך דבר
|
כשהייתי קטן,
כך מספרים לי,
לא ידעתי לבכות
|
החיים נכנסים ויוצאים מגופו של אבא
בקצב של מוסיקת טראנס,
|
בזהירות,
להשאיר את המילים
על סף הדלת,
|
חופן, לוטף, בוכה אל תוך שדייך,
אני רוצה לבכות עד כלות הנשימה
|
הבט, ילדי הגן שלי חרש במצעד,
יד קטנה אוחזת יד קטנה אוחזת יד.
|
נזהר מהמילים הגדולות, החזקות,
נוגע בך בקצות אצבעותיי
|
רק משאבדת לי לחלוטין
חייב הייתי לקרוא לך לאין קץ בשם,
|
ממרחקו של מחר מתמשך
אני מביט בתמונה המשפחתית שצילמנו היום...
|
פיסת שמיים מחלון חדר האמבטיה
עשויה להיות עבורה
נגזרת מספקת של מציאות
|
את שירי לאימי, כך אני סבור,
אכתוב רק לאחר מותה,
|
|
|
מישה זהו שמי
ופישה זה כל
רצוני!
ד"ר מישה רוזנר,
בניסיון כתיבת
שיר לבמה. |
|
