|
מסתכלת עליי
ואני מפנה מבטי
מסתכלת עליי
ואני מאושר בתוכי.
|
תצייר לי מראה
שתראה לי אותך
|
ואני, אין לי ניצוצות של אהבה.
כאב רודף אותי,
ולוחש לי עוקצני.
מאוהבת בך.
|
אז שהייתי קוטפת לך פרחים
אני זוכרת שמרת אותם
אבל לאט לאט
עוברות השנים
|
וכשהתעוררתי
חיפשתי אותך
אהובה שלי
|
צאי מחלומי
הרי כבר ניפצת אותו
צאי לי מהלב
הרי כבר שברת אותו.
|
בחיים אני לא אשכח איך נישקת אותי
בחיים אני לא אשכח איך אהבת אותי
בחיים אני לא אשכח אותך
|
אני מבינה
אתה רחוק.
ואני רחוקה.
מהלב
|
מעינייך יורדות דמעות,
אתה לא יודע לאהוב...
|
געגוע נוגע
בעוד מליון געגועים
שאולי נשכחים
לאין ספור רגעים...
|
גוף חטוב
נולדה ערומה
בלי בגדיים עליה
עם כנפיים
פרשה ועפה
|
המבט בעיניה כשעליו היא מדברת
החיוך על שפתיה
|
וכשבא הקיץ הכל פורח
אני ואת יד ביד
כן לא אשכח
את הצחוק המתגלגל
|
הרעש הקטן של העלים המתפוררים
של מצית נדלקת
של סיגריה בוערת
|
כמה נשיקות אספתי בשבילך
ועכשיו הן הולכות לפח
|
דמותך כאן
כן, קראתי אלייך.
דמיינתי אותך
אהבתי אותך
|
את היית שלי ולעולם לא תוכלי להיות של מישהו אחר
את היית שלי ולעולם לא יבכו עלייך
כמו שאני בכיתי
|
אבל לא יגמרו לי המילים,
אז תודה
וסליחה
|
והדמעות זורמות לי
והכל
לפעמים גם בלי סיבה.
|
הכוכבים נוצצים בשבילך היום
והירח מאיר לך,
כי כבר לילה
והשמש נאלצה לעזוב אותך
|
ומצאתי את רצוני,
שלא ירצה בך
|
זוהרת בין כוכב לכוכב
נושקת ויושבת
על הירח, שכנראה מאוהב
|
כאוויר צח
דורשת אותך
לתמיד.
|
שכבת מעל גופי, הרותח
שאיבד אותך משליטה
שכבת מעליי
אז עוד רצית להיות, אגדה.
|
כי לא הסתכלתי אחורה.
פחדתי
אך עד כמה פחדתי
|
קצת עצוב עכשיו
שאתה הולך
מול מראות שמתנפצות
|
וזאת שהתנפצה לאור ירח
לא השאירה ברירה
|
שבורה לרסיסים, קרני האור עוברים דרכך,
דרך גופך המנצנץ כמו יהלומים.
את שבורה לרסיסים.
|
אין ספור סיפורים, על צחוקך, על בכייך, על כל אהבתך. ואת, את
שלי, לבד. לא התחלקתי איתך עם אף אחד. לומר לך שזה קשה, אך
הרבה יותר.
|
אתה כולך של עצמך, ואני כאילו נגררת אחריך.
ואני אוהבת אותך כמו שלא אוהב עוד לעולם.
ואני נפגעת ממך, גם אם זו הצביטה הכי קטנה.
אני גרועה, אני יודעת, אני פשוט שלך. יותר מדי.
|
בינתיים בעודי אוכלת סוכריה על מקל...
הוצאתי את הסוכריה מהפה
ואמרתי בלחש:
"תפרשי את הכנפיים ועופי..."
|
|
|
