|
 159885296
אמרו עליה הרבה דברים, אבל היא מעולם לא הצליחה
להבין אותם, או ליישם אותם על עצמה, כי מור היא מור.
היא כותבת איך שבא לה, מתי שבא לה, ולצערה לא תמיד
מקפידה על כללי הלשון.
אבל היא מנסה, אולי רק בשביל עצמה, אבל היא עדיין
כאן.
קריאה נעימה!
הקבר עוד היה ריק... רק אלמנה שחורה טיפסה עליו ברגליה
השעירות.
האדמה הייתה לחה. ביתו האחרון של הלוחם היה רטוב ולח ומחכה
לבואו.
|
גל טען שההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה והיא עוד תחזור שוב
ושוב, וכמו שאנחנו רצינו מדינה ופוצצנו מפקדות בימי הבריטים,
כך גם הם עושים היום.
|
בזמן האחרון אני כותב הרבה על ה"וורד". שתי מילים ומוחק. פסקה
שלמה, ואז מפסיק. לעולם אין להן סוף.
|
היא לעסה את מסטיק התפוחים שלה כמו פרה שמעלה גירה- בקול ובפה
פתוח. נראתה ממש חסרת נימוס. אבל כל זה נבע מאיזה לחץ בלתי
מוסבר שהייתה נתונה בו, כאילו כל העולם ואחותו היו בתוך המסטיק
הזה והיא לועסת אותם לאט לאט, הורגת את כולם עם סכיני השיניים
שלה.
|
שלום! שמי הוא סיגי. נולדתי בדרום הארץ למשפחה מרובת ילדים
כשאני בת הזקונים.
|
את נפלת,
לא תפסו אותך,
את נפלת, בלי לשוב.
את נפלת והשארת עולם יותר עצוב.
|
זה לא הרגיש שלם,
וכשביקשתי לתקן עם דבק של מגע
ומגע של פרימה בלרינה
|
אלוהים, אני רק בת 16שש עשרה
יש לפני עוד חיים שלמים.
|
Yes, I'm sure, it's not for a debate,
Go away and take with you the trash.
|
העיניים הירוקות הללו,
הביטו אל נשמתי
|
אמרו לי לשתוק,
וכמו מטומטמת דיברתי.
|
Maybe I'm still the young child
Who loses her keys.
|
Can't say I love u
And I can't say I'm sad
I'm not happy because all that.
|
שתי דמויות טיילו ברחבי העיר
עלם חמודות צעיר
ונערה חייכנית וביישנית
|
אני שונאת שיש לי תחושה כזו בלב
שגורמת לי רק כאב,
|
ואז תגיד,
שאני כל הזמן מקטרת,
שאני אפסיק להיות מפונקת,
שאתה לא אוהב אותי בכלל.
|
שנינו לבד,
על הגבול הצפוני,
רק אני ואתה והנוף.
|
וכשמחשבים מספרים,
זה מעולם לא כמו לחשב
מילים, או קלוריות, או רגעים.
|
הוא עצבן אותה, והיא אותו.
ופעם, כשישבו לראות טלויזיה,
הם היו נותנים לריבים להחליק,
מסתבר שלא עוד.
|
שתוציא מנבכי שוב ארנב לבן, כאילו הייתי כובע.
שתעלים ממני את כל הכאב כאילו העלמת ממחטה.
|
אוי נחום, נחום, נחום אתה ממש מוזר,
תבין, לא טוב להיות מפוזר,
ולא טוב להתחצף למבוגרים
או להרביץ למורים
|
היא רק חייכה אליו
את אותו חיוך מטופש.
|
המוות ארוך ומייגע,
נכתב באדום על הדף הלבן,
נחתם גורלם,
של ילדי המלחמה.
|
הן עומדות שם- שונות.
ישנן גדולות,
ישנן קטנות,
|
שנים שישבתי וניסיתי לכתוב,
לאור אותה מנורה שמסנוורת הכל.
|
...ושבו בנים אל קברם
לאחר שלוש שנים של משכב בארץ מקוללת.
ושבו מלאכים אל העפר,
אחרי שנים של סבל.
|
נתנו לך שם של עץ. מה אתה רוצה? שעכשיו אני אתפוצץ?
|
שכחתי עד כמה למילים כתובות יש השפעה,
ואלפיים דרכי פרשנות שונות.
שכחתי כבר מה זה לדבר איתך פנים אל פנים,
ושכחתי שלא רק אני עסוקה, גם אחרים.
|
|
|
