|
דף לבן...
"עצום את העיניים, מה אתה רואה?"
"חושך"
"נו באמת ליאור שתף פעולה"
"זה טיפשי "
"נו ליאור בבקשה...בשבילי..."
|
"יוליה הוחמאה מזה שרומיאו התנהג ככה. זה היה אצילי"
"כן טוב... יוליה גם מתה בסוף, וגם רומיאו..."
|
"בסדר והפעם אתה תיראה"
"למקומות היכון רוץ..."
" אהה... רואה, ניצחתי אותך!"
"נתתי לך לנצח בשביל שלא תתבכייני שוב!"
"תפסיד בכבוד! אני ניצחתי! תודה בזה!"
"אוקי את ניצחת"
|
לא יכולה להסתכל יותר לתוך ענייך
במיוחד כאשר אנחנו מדברים
לא יכולה להגיד יותר את האמת
אבל גם לא יכולה לשקר
|
רוצה שתתבונן שוב לעיניי
שלא תאמר מילה רק תתבונן בי
|
שנה חודש ו-36 שעות בדיוק מאז שעזבת ועדיין אין אני מפסיקה
לספור,
|
החדר שותק שום דבר לא זז רק הצלליות רוקדות לתזוזת המנורה
שבתקרה- ואני מחכה,
הלכת ואינך חוזר,
|
"יוווווווו איזה משחק מפגר זה!
במה חטאתי שעלי להשתתף בדברים המפגרים האלה?! זה שאני בן חמש
לא אומר שאני בן אדם משועמם שצריך לקפוץ מהעיגול החוצה ובחזרה
לעיגול בלי להיפסל, מי בכלל יכול להיפסל במשחק כזה?!
|
השארת אותי פגועה ואוהבת וחשוב מכל - מחכה...
אולי לא לכל סיפורי האהבה יש סוף טוב
כנראה שלא הכול כמו בסרטים...
|
לא מזמן אמרת שאתה לא רוצה לעזוב
לא מזמן אמרת לי שהכנסתי לך צבע לחיים
לא מזמן נשקת לי וחיבקת אותי בין זרועותיך
לא מזמן כתבת שאתה מתגעגע למגע ידי המלטף ולמבט עיניי
|
משאיר אחריו זיכרונות ממתי שהיה מתגורר קבוע בי, לפני שנירדם
משאיר ניצוץ אחד שיישאר דלוק- מה שיחזיק אותי בלילה ובאותו
חיבוק,
והוא נעלם ורק הניצוץ הזה נישאר,
ואני פה מחכה לפעם הבאה שהוא יחזור להשתלט עלי
|
נתתי לך לסדוק את השריון שלי, לחלחל אלי דרך אותו סדק
בזהירות.
נתתי לך להסיר את השריון שלי לחלוטין ממני,
השארת אותי ערומה ממחסה, מהגנה.
השארת אותי אמיתית, אבל פגיעה.
נתת לי לעמוד מולך חסרת הגנה.
|
אתה מתבונן בכוכבים, בוהה בהם, כאילו אתה נכנס לטראנס. מנסה
להגיע לשם ושוב אתה מבין שבחיים לא תצליח להגיע אליהם. ואתה
מוצא את עצמך שוב מנסה, כי אולי, רק אולי, מתבונן שאף אחד לא
שם לב ומותח את היד כלפי מעלה ושוב, גם הפעם לא מגיע.
|
|
|
סליחה, איך זה
שאצלי לא
משפצרים את
הסלוגנים, מה
זה צריך להיות
ההתעלמות הזאת
צפיחית בדבש |
|
