|
 
במיטה ממנה קמתי לפני מספר דקות שוכבת עדין שרון, שרועה על הגב
וחיוך מתוק על פניה. היא שוכבת שם שליווה ואני מחייך לעצמי,
תמיד הפתיעה אותי היכולת שלה לשכוח מכל הצרות ולהנתק כך סתם
מהעולם. הקפה מוכן.
|
"תשכח מזה, אני לא בולעת! שמעת אותי? לא בולעת ולא גומעת, לא
שותה בשלוק אחד ובטח שלא מקרבת את הנוזל הזה לפה שלי!". ברור
שבסוף נכנעתי.
|
"תשכח מזה, אני לא בולעת! שמעת אותי? לא בולעת ולא גומעת, לא
שותה בשלוק אחד ובטח שלא מקרבת את הנוזל הזה לפה שלי!". ברור
שבסוף נכנעתי ובלעתי.
|
ארון מורד אל בור קבר פעור, אנשים לבושים שחור עומדים סביב.
אני מתקרב לאט אל מרכז ההתקהלות. כעת כבר לא אכפת לי אם יבחינו
בי. אדמה לחה נערמת על הארון והקבר נסתם. תם הטקס.
|
עדי. השם שלה היה עדי. מהרגע הראשון שראיתי אותה ידעתי שהיא
האחת - האחת הנבחרת. בפעם הראשונה שראיתי אותה היה יום גשום ,
יצאתי מהמשרד והיא בדיוק עמדה בתחנה ממול. עוד מרחוק הבחנתי
בה. שיער שחור שכאילו ממסגר את הפנים הבהירות והשפתיים
האדומות.
|
סוזי השתזפה לה לבדה בחוף וקראה ספר. מושיקו הצעיר ניגש אליה
בהיסוס ושאל אותה "מה השעה" , משפט הפתיחה האולטימטיבי של
בחורים מסוגו.
|
ישבנו אני ושרון לראות איזה סרט כחול שהיה לי בבית. היה יום
שלישי, יום ההולדת שלי, והיא באה לחגוג איתי ביחד. בהתחלה
תכננו להיפגש ואז לצאת לבלות באיזו מסיבה, רציתי לחנוך את
מכונית הספורט הכחולה שאבא קנה לי.
(פורסם לראשונה ב"מעריב לנוער" )
|
את לא הילדה -
הכי יפה בגן.
את גם לא -
הכי מבריקה בעולם.
|
חלב שנזנח
מחמיץ במקרר
יחד עם
חפיסה ריקה
של שוקולד מריר.
|
ילדי השוקולד עומדים בפני כליה
זנחו אותם לבד בשמש
וכעת הם נמסים.
|
שוכבים יחדיו
הכי לבד שאפשר,
היחד שלנו
כה בודד, מיותר.
|
כבר לא תראו אותי יותר
מיישר הדורים
מתקן רשמים
מתרוצץ בשבילים
|
חשבתי שיש
הרבה מלאכים בשמים,
אלוהים לא יזדקק
גם לה.
|
השמים כחולים
כדורים פורחים
כל הרמזורים ירוקים,
|
הלילה חלמתי אותך,
כאילו כלל לא הלכת.
ניצבת צוחקת,רוקדת,
מנשקת את עיני ואז נפרדת.
|
יושב ומביט בתמונות
חווה בידי את הזכרונות
מרגיש אותך מקרוב,
מבעד לצלופן.
את כבר כה רחוקה.
|
|
|
"יאהו, וואלה,
גוגל ? "
האדם הקדמון
(הומו ספיבק אלא
מה) מתייעץ עם
שממית לגבי שם
לממותה שלו. |
|
