|
והיא לא יודעת.
עליי, עליך. על הרגעים הקטנים שלנו. על הווידויים הקטנים שלי.
|
אף כי ליבך הוא עקר
ובי לא נותרה טיפת גאווה.
|
והרי התחזית
אהבה מקומית
תכה לפרקים
במרכז הארץ
|
היא כל הסיפורים,
והיא דף חלק,
היא כל המזמורים -
והיא שקט דק.
|
מחפשים מה לאמר
מנסים קצת לשתוק
ועל אי של שפיות
משתדלים לא לצעוק
|
אני דגל
שהוא סימן וסמל
לכל מה שאחרוט
לעקרונות
|
הערב אני מתכוונת להשתכר.
אני כמעט בטוחה שגם אתקשר,
או לפחות אשלח סימן
שאני חיה, שאני עוד כאן.
|
ולא אכיר,
ולא תכיר,
וכמה השתנינו שנינו.
|
האיש במרתף מדבר אליי
לפעמים בשעות הקטנות
אני חושבת שהוא מנסה אולי
לעכב את הסוף מלקרות
|
הגיע הזמן שתעזוב אותי לנפשי,
שתתן לי לנדוד ולהמשיך בדרכי.
שתסיט מבטך אל הדרך שלך,
שתבין שנגמר, והכל אשמתך.
|
מתגעגעת לריב איתך
מתגעגעת לבכות עליך
זה לא אתה שחסר לי
|
לוקח זמן לברוח
מתרחק ומקרר את המכה
נכנס לעומק של ההדחקה
שיהיה לו טוב
|
כשאני מפנה את הגב
אני רוצה שתחבק
שתיצמד
ותנשק לי על האוזן
|
להקשיב, לדברים שאינך אומר,
זה מכאיב, לשמוע אותך לא מדבר.
|
תצילי אותי
הוא מבקש
תוציאי אותי
הוא מתעקש
|
וזה מרגיש לי בית
כשהדלתות פתוחות
מוזגי המשקאות
בעיניים עצומות
|
בוא נשתחרר מתבניות,
נהיה מה שנרצה להיות,
נאהב טיפה יותר -
ונכעס הרבה פחות.
|
לרגע נשבר לי הלב.
כשהחיוך מרוח על פניך,
נשבר בי עוד שלב
בסולם אל האושר.
|
ויכול להיות שזה סוף,
ויכול להיות שלא נשמע -
זה מזו,
זו מזה -
יותר לעולם.
|
אתה תשלח לי הודעה ונדבר
כמו הידידים הכי טובים
לאט לאט זה יהפוך לתמונות מצב
ואז תגיד כמה אתה מתגעגע
|
שלושה עשר אביבים
וחורפים תשעה -
גילה של האחת
שלא פשעה.
|
כשיש היצע
שמתעלה מעל ביקוש,
יש החמצה.
|
אני, לאט לאט, קורסת לתוך עצמי, במערבולת מיגרנוטית של מחשבות
בלתי פוסקות. אני אפילו לא יודעת מה אני באמת רוצה ממך, אבל
הכאב כבר כבד עליי מנשוא, ואם להוציא אותך מחיי יקל עליו -
איאלץ לעשות את זה.
|
|
|
פוליאנה אמרו
הזכר אוהב את
המוות
אני אומר תנו לו
פריווט
עשר שנים אח"כ
שבק"ס אמרו שהוא
נופל וקם כי
הדרך ארוכה
ומפותלת
אני אומר תנו לו
לשבת
ומה יגידו עוד
עשר שנים את זה
הבמה נותנת
ואני אומר שאז
יהיה לכם ממני
קצת שקט
חצי תימני מביא
אותה בנבואה
מחורזת |
|
