|
וכשזו בעיני זה הבטנו בהתרגשות,
אני לא אשכח איך העולם נדם בפתאומיות.
נשארנו זה מול זו, כמו מתוך מעשה קסמים
|
האדמה מתחתיי כבר כמעט ונשברת,
השמש בשמיים הולכת ויורדת.
כך גם הלב- מרגיש בודד וכואב.
הוא מחכה לך, רק לך,
שתעיר אותו ותרים אותה מעלה.
|
ואתה אינך יוצא מתוך לבבה,
הוא נעול במפתח ושמור רק לך.
על אהבתה אליך היא אינה מוותרת,
היא את הבטחתה שומרת ומקיימת.
|
|
|
-
-
מה?
-
לא, פשוט לא
שמעתי מה אמרת.
-
אה, שבע
ועשרים.
-
אמ'אמא'שך!
-
סליחה. |
|
