|
כתיבה למגירה, על גבי פיסות נייר מקוריות, לכאורה.
כמו יום קשה
כך ילדותנו
מתמודדת, מתנסה, מתארכת
|
שואבת אנרגיה קוסמית,
ובמגע קל ממשיכה את תנועתו. הלאה ממנה
וכולה ריגוש
|
תלווי אותי.
את מכירה אותי כבר שנים.
עודך כאן, לא דוהה.
מביטה בי דרך סדקי החיים.
|
עוצמה
באדום וכחול
רגש ורגישות
ומבט אל האופק
|
אז חשבת
שהבנת את היום הזה
מה מפריע לו
ולמה הוא חורק
ושתתקן אותו, או טו טו
מבעוד יום
|
איני יכול יותר, כפעם
לרצות ולמהר
זהו זמן מחצית חיים
(זה מכבר)
ומסוכן להאיץ בו, בזמן
|
היא אמרה לו,
בחר את קרבותיך
|
כבר שנים שהיא שם,
מסתובבת בעדר
|
קרה, אפלה
מסתתרת במחשכים
עוקצת, דוקרת
אבל, כן, אמיתית
|
ואיפה הוא, הרגע מאתמול
השמיע קול
וחלף במהירות האור
|
ממעמקים אקרא לה
והנה היא באה
מראה כמראה מים צלולים לעיני היגע
|
מירוק לאפור.
היא עזבה
הפעם לתמיד
במין וודאות השמורה לרגעים שכאלה
|
אולי היא תבוא?
זריזה, נחפזת, נמהרת
מחסירה פעימה, בעודה מחייכת
|
|
|
אני כותב על כל
דבר גם אם הוא
ממש טיפשי
דברים שתשמעו רק
מגרפומן
הסלוגנים |
|
