|
מור קריטי , שנתיים לאחר שחרור,
עובדת במשרה חלקית, תלמידה לשעבר בבי"ס רימון,
והעתיד עוד אינו ידוע.
אז ככה,
אני בחורה שעברה עוברת ותעבור חוויות טובות ופחות
טובות בדיוק כמו כולם , (צר לי על הכתיבה בגוף
ראשון),
אלא שזו הדרך האישית שלי לספר ולהציג את חיי,
לפרוק את כל מה שבפנים
להשתדל להיות אמיתית ככל שניתן
ולחלוק עמכם כמה שאוכל.
מקווה שתאהבו
ביום מן הימים
אז כל זכר יימוג
לצלילי המחוג
|
זכרונות כאב קסם
בהם אני טובעת אך
לעולם לא אוכל לשחזר
|
כי כוחו של קול להוריד מסיכות
דמעה בעיניך ושלל הוכחות
|
נחלוק כתמיד פחדים שכלואים
דיכאונות בתוכנו, אותנו מלאים
|
מעגל מסחרר במהירות האור
סחף תשוקה מאיים לחזור
|
|
|
כל הדרך מקרתגו,
לאירופה, דרך
האלפים, על פיל
מזורגג, יש לי
שפשפת,נגמר
האוזו, והמחשב
לא מוצא סרבר
לבמה חדשה!!
(חייל פוני
שבוז. ואין
הכוונה לפוני
כגון סוס קטן או
שיער על המצח.
החסרונות
המחרידים בכתיבה
ללא ניקוד.
ג'יזס.)
(ג'ונסון בשיעור
היסטוריה) |
|
