|
ומכיוון שאיני יכולה לרדת לתוך זירת האירוע ולטפל, אני נאלצת
לשבת קפואה ולהביט בניסיונות להציל את הנפגעים. והכל מלא דם
וריח פשוט נוראי, ומראות מזעזעים, והכל ביחד פשוט עשה את שלו -
ואני אומרת לעצמי: אני בפיגוע אבל אני צריכה להשאר חזקה, לא
להשבר!
|
הם קמים בבוקר היא והנסיך שלה, שניהם נרגשים מהנשף שיתקיים
בערב, שניהם קמים עם חיוך, יש להם אחד את השני והיא לא חושבת
שבכלל צריך יותר מזה!
|
אתה מתחיל להשבר לרסיסים קטנים
ואני הולכת מאחוריך,
אוספת כל רסיס,
מנסה לאחות את השברים.
|
ונר דולק כאן לידי, נראה כי הוא מסרב לכבות, נראה כי הוא מסרב
להגמר, הוא ממשיך לבעור ולהבתו גדולה כגודל געגועיי אליך,
כגודל החור שנפער בחיי כשעזבת.
ושעווה נוזלת ונוטפת לה לאט כמו הדמעות שזולגות מעיניי.
|
ההרגשה הזאת,
התחושה הזאת,
שממלא את ליבי בחום.
|
למה אתה לא מצליח להבין את ההרגשה הזאת שלי?
זה לא כזה מסובך! באמת!
למה אתה לא מבין את זה?
למה אתה לא מבין שאני מאוהבת!
|
ישנו סיפור קצת ישן על כוכב וכוכבת שהתאהבו מזמן.
זאת הייתה אהבה ממבט ראשון ומאז הם לרגע לא הצליחו לישון.
|
פעם אחת, השמיים היו בהירים, הציפורים צייצו ונשמע רק צחוקם של
ילדים קטנים.
|
קמתי בבוקר וחשבתי שהוא מת, כמעט והייתי בטוחה!
כבר הרבה זמן שאני רוצה שימות, אבל הוא פשוט לא מת.
כל כך רציתי שיעלם ותמיד חששתי כל עוד ידעתי שהוא קיים.
לפעמים אפילו הייתי בוכה, הייתי בוכה המון
|
למה בשביל שלום צריך מלחמה?
ולמה הכל בעצבים במקום באהבה?
ולמה לבכות אם אפשר לשמוח?
אוף למה תמיד הכל בכוח...
|
אני רוצה שתחזור! אבל חבל להשלות את עצמי...
איבדתי אותך.
על טעות כל כך קטנה אני משלמת מחיר כל כך גדול.
|
תרתי בלבי, בחיפוש אחר האושר.
בכל פינה חיפשתי, אך הוא לא היה.
עליתי בעליות וחיפשתי בכל חדר שאפשר!
עברתי במסדרון, פתחתי דלת אחר דלת.
|
תמיד- תמיד הצלחת לגרום לי לחשוב בכיוון הנכון ולא לוותר!
להמשיך לנסות... אפילו שקשה ולפעמים מסוכן, הובלת אותי לחוף
מבטחים, בכל מצב.
|
ועכשיו, שהזמן כבר אינו חשוב יותר, את כאן לידי.
לידי כדי להשאר, להשאר לתמיד.
|
לפעמים אני עוצמת את העיניים, חושבת, ואני רואה אותו ואני רואה
אותנו ואני רואה את שנינו ביחד, אותי ואותו. ואז אני פוקחת את
העיניים, לא תמיד הוא עדיין שם, אבל לפעמים הוא שם ואני בוהה
בו כאילו זוהי הפעם הראשונה. כי האמת היא שהוא תמיד מקסים אותי
כאילו היתה זו
|
יומני היקר.
האם תוכל לשנות את מהלך החיים?
אני כותבת לך יומני כי אם לא אתה, אל מי אפרוק את צערי.
כל הדברים הטובים אינם עוד, החיים לוקחים איתם לאט לאט את כל
הטוב.
|
השמיים כל כך יפים, אין אפילו עננים, חיים טובים.
אני שומעת עכשיו ציפורים בחוץ, הן נשמעות מאושרות.
עדיין לילה עכשיו, כולם בטח חולמים חלומות וורודים, על אהבה
וחופש.
|
בניסיון נואש למצוא קצת היגיון בכל הבלאגן.
ואני שואלת, האם קיים דבר כזה, היגיון?
|
הדמעות אותי חונקות, לא יכולה יותר לבכות.
אני נהרסת ככה לאט-לאט, דמעה אחר דמעה.
|
|
|
'חג מולד,
חג מולד,
חג יפה
כל-כך..'
המנפיש |
|
