|
בשנת 1984, יום קיץ מושלם, נולדה תינוקת שעתידה היה
לשנות את פני העולם.
ועכשיו היא כאן. ועכשיו היא איננה.
ואם תמצאו אותה תודיעו. כי העולם מחפש את היצור
המושלם. מחפש ויגלה, אולי מאוחר מדי, שהיצור ממש
מתחת לאפו.
מור מרלן מיה חלפון, כדאי שתשיגו את החתימה עכשיו כי
בקרוב היא תהיה שווה מיליונים.
מידע עדכני:
אני אוהבת שמלטפים אותי וכשאומרים לי שאוהבים אותי.
אוהבת שמנשקים אותי ומביטים בי ישנה.
אני אוהבת כשמזג האויר יפה ואין פקקים.
כשכולם מחייכים אלי, לאף אחד אין תלונות ואין שום
סיבה לריב.
כשהבגד הכי יפה בחנות ב-50 אחוז הנחה, ונשאר רק אחד,
אבל זו בול המידה שלי.
כשהעור חלק ונעים אחרי מקלחת, כשהשפעת עוברת ומריחים
שוב הכל.
כשאני מספיקה לענות לפני המשיבון, כשאני מקבלת SMS
מהבחור שאני אוהבת.
אני אוהבת זריחות, ושקיעות, ושמיים כתומים- סגולים.
אוהבת לישון הרבה ולרקוד הרבה,
וכששמים את השיר האהוב עלי ברדיו.
החיים בזבל, זו לא סיבה לא לחייך.
קמתי בבוקר ורציתי לחיות.
אז אמרתי להם: "אני רוצה לחיות!"
|
אני פותחת חלון לעולם ומצפה לראות ים, אני רואה עץ.
הייתי נוטעת את עצמי באדמה הזו אם היו לי מים והכל יבש.
|
והוא נפרד ממני בערב שבו הוא נסע, נסיעת עסקים, לאמסטרדם. טוב
נו, כולם יודעים שאמסטרדם זו בירת הסמים והזונות. אולי הוא רצה
לתקוע מישהי אחרת.
מישהי עם חזה קטן, הולנדי, חמוד.
|
היא רואה הכל במעורפל ומרגישה כאילו גם את עצמה היא לא רואה
עכשיו. אולי היתרון היחיד, היא חושבת לעצמה, הוא שגם אותו אני
לא רואה. והיא יודעת שאין פה שום יתרון.
|
תמיד חוצה מעברי חציה באדום.
תמיד מסתכלת שמאלה כשהתנועה מגיעה מימין.
אומרים: "חיה על הקצה". על קצה המזלג.
|
מו אמרה למי שכל מה שהם צריכים לעשות זה לשכב במיטה ולבהות
בתקרה. הוא יחזיק את ידה, ילטף את האצבעות, יניע את האגודל ככה
מעלה- מטה, מעלה- מטה.
|
אתה מסתבך עם תירוצים (האמת שהתקציב שלי מצומצם) ואני לא פחות
(המנוע קצת קר! קח עוד סיבוב!) אבל בסופו של דבר, שנינו יודעים
שמשהו ברכב דפוק.
|
אחרי ההתפייסות, בשקט,
אתה תעצום עיניים
|
ואם תיתן לי לילה של תשוקה,
אהיה טוטאלית שלך?
|
עדין ביותר
אך ורק מנשיקות
של מזמן.
|
אני חושבת שאתה
כל מה שאני צריכה.
אני חושבת שאתה
לא יודע שאני כל מה שאתה צריך.
|
את החלום,
את השמלה הלבנה המתנופפת ברוח
|
אני מרגישה איך אתה מביט בי
דרך עיניו של לאונרד כהן
מעין תמהיל מוזר
של חמלה ובוז.
|
חבקיני
כי איני יכול לחבקך
עסוק אני בערסולך
|
אנחנו מזדיינים
אני עושה אהבה
אתה עושה סקס
|
עד שאתמלא בך,
עד שתתנגש באני שבי,
בחולשות שלי.
|
מזיגות קלות של כל כולי
יחלחלו דרך עורך
ויותירו
מזכרת עמומה
|
לו היו המילים בעולם
לתאר את הריח שלך
|
וכעת,
אני אראה בעיניך
את מה שניסיתי לא לראות
זמן כה רב.
|
שעת ת"ש, המדים נופלים, חצי דקה מקלחת,
מלאה סימנים כחולים- הצבא קורע לך ת'תחת.
|
לפעמים זה בא מבלי שנדע
כל העצב הזה עוטף כמו שמיכה
כל הכובד הזה יורד כמו חשכה
|
אני אבנה לך מקדש
של שושנים,
והן יעטפו אותך,
ויטפסו סביבך,
ויכבלו אותך אלי.
|
האביב אופף אותי
ושוטף אותי
מכל כיוון
כמו גשם של חורף קר.
|
לחיים סמוקות
וחיוך מבויש
שלי.
אצלך זה-
ראש מוטה הצידה
עיניים קסומות
ושפתיים שבהן אינני מסוגלת להביט.
|
זה היה יום אוהבים
עצוב במיוחד
|
שם רחוק, בקצה המנהרה
האור שאת מביטה אליו הוא בדרך כלל שריפה
|
"אהבה היא עשן
הנישא במשב האנחות".
דבר אלי שייקספירוטמן.
|
אני משרטטת אותך
בעור שלי.
דיוקן מדויק
של מחשבות צפופות.
|
אל תתקשר אלי ביום רביעי.
אם אתה מנסה להיות מעורר רחמים אז הולך לך מצוין.
|
אני תוהה אם אפשר להתאבד עם כדורי אדויל.
|
ברצוני להתנצל על היותי רגישה מדי (כך לפחות אתה טוען).
סליחה.
|
אתה ניגש ושואל מה שלומי, אני עונה: בסדר, במקום לענות: אוהבת
אותך אותך, עוד כואבת אותך.
|
אז ככה.
אז התחרטתי.
כל מה שאמרתי, על זה שאני כן רוצה אותך, אבל התזמון כל כך לא
נכון, אני רוצה לקחת את הכל בחזרה.
|
אז עכשיו יש לי מנת יתר של הבנה מזויפת מאנשים מזויפים בעולם
המזויף הזה. ובגלל זה נהייתי מזויפת. אני שונאת אנשים מזויפים.
|
ראיתי זוג יורד מהאוטובוס אתמול, הוא החזיק את היד שלה כדי שלא
תיפול. אף אחד לא עשה את זה בשבילי.
|
אני ילדה טובה שלא עושה בעיות.
|
אני, שלפני 11 ימים עברתי הטרדה מינית, לא מילולית, פיזית,
הייתי נורא שמחה לשמוע אתכם מדברים על משהו אחר מלבד הגוף שלי
|
תעצום את העיניים.
יש לי הפתעה.
|
מוקדש לך, על שמוטטת, פירקת, שברת, פצעת, קרעת, הכאבת, ריטשת,
נטשת, שיקרת.
על כל הרע והטוב השקרי שעשית, זכית בהקדשה.
|
אתה רוצה תגובה? אז הנה התגובה שלי.
|
אני לא יודעת מה צבע העיניים שלך,
לא הבטתי בהן זמן רב כל כך.
|
נכון קל לך יותר לקבל אגרוף ממישהו בבטן מאשר לתת לעצמך אגרוף
חזק באותה המידה? אז זה אותו הדבר רק פי אלף יותר כואב.
|
עכשיו אני רוצה להקיא.
השפתיים הרכות שלך, כמה שזה נכון, כמה שזה פסול.
הזרועות שלך מחליקות על העור שלי ומותירות אחריהן צמרמורת של
טוב ורוע.
|
מערכת יחסים, שגרה, מריבת אוהבים, ארוחה עם ההורים, חתונה של
בני דודים, חגיגת שנה ליחסים.
|
באת וכתבת לי דברים, מיליון פתקאות קטנות דרכן ניהלנו איזו
מערכת יחסים איומה זמן ארוך כל כך.
מה ניסית להגיד?
|
ואתה לא יודע איך אני מתחת לבגדים, כמה גבוה אני מותחת את
הגרביים שלי
|
בואי נשכב במיטה ונביט למעלה. בואי נספור סדקים בתקרה. אני
סופרת לבד, מתפללת שהסדקים ימוטטו את התקרה עלי.
|
אתה גורם לי לרחף.
אתה גורם לי לחצות כבישים עם עיניים עצומות.
אתה גורם לי להביט בטיפות גשם על חלון של אוטובוס.
|
אבל באמת, כדאי שתחגוג, זה מאורע מרגש לכל הדעות. אני? לא לא,
אני לא אצא לחגוג איתך, זוכר? זרקת אותי!
|
אי אפשר סרט בלי משהו לאכול, מגש של פיצה האט, פיצה פיתה, מאמי
תעשה לי נקניקייה בלחמניה, הרבה קטשופ קצת חרדל, שים לנו
פרגיות בבקשה, אחד בלאפה אחד בפיתה, אפשר חמוצים בשקית? גם
צ'יפס, תודה
|
אני יודעת ותמיד אומרת, שכמה שתגיעי גבוה יותר, תפלי עמוק
יותר, והגעתי עכשיו כל כך גבוה, ונפלתי כל כך עמוק.
|
תודה על תותים, וורד, ותמונה של שנינו יחד, ועל כל הדברים
הקטנים שעצרו את נשימתי לרגע (ולפעמים ליותר).
|
אני עומדת בחצר בית הספר, היום הראשון ללימודים.
מסתובבת ופתאום רואה אותך, רק עשרים מטרים ממני אבל אני מביטה
בך כאילו דרך זכוכית.
|
אני מתגעגעת.
לחיבוק חזק בגשם.
לשיזוף מוגזם בשמש.
|
אל הארכיון האישי (28 יצירות מאורכבות)
|
|
אני פשוט בחדר
המתנה
מחוץ לזמן
ההיפראקטיבית
פסיבית |
|
