|
מים רבים מפרידים ביתי ממני,
הם מטלטלים, אני שוקע.
רוח מקפיאה דמי,
חום וזיעה שוטפים פניי.
|
לא אאחז בידך
אם רגלייך ירצו להרחיקך מגופי.
מה טוב לו נכה יחד שורש,
ופרחייך ילבלבו בגינתי.
|
אני זחל אוכל והופך פרפר.
סופו יגיע כשיגווע ברעב,
בעוד יומיים אם לא עכשיו.
ירבה זרעו, וירעב אל מותו.
|
מול הראי רואה אדם,
נדמה כי טוב הוא.
ואם תביט גם אתה,
תביט עמוק,
|
זה לא מְשַׁתֵּק.
כל צעד מְחַשֵּׁב. מְש-ַחֵק.
לא ליפול, מותר לעמוד,
רק להמשיך לרקוד.
|
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
