|
נולדה בשלהי שנת 1990 ביום אביבי, או יותר נכון,
בלילה אביבי. שואבת את השראתה בעיקר מחייה.
ומאז היא כאן. יוצרת כל מיני.
שירים, סיפורים, מונולוגים וענני עשן. :)
יום יום היינו עולים יחד ב-12:30 לרכבת באר שבע - תל אביב
ובדרך, לרוב שותקים. עד הפעם ההיא שהוא שבר את שתיקתנו המופתית
בשאלה: "את ממש יפה, את יודעת?"
|
אף פעם לא סבלתי שינויים קיצוניים, אולי כי אני אדם מאד לא
קיצוני, לפחות לא כשזה מגיע למעשים.
בגלל זה בחיים לא היה לי אומץ להודות בפני עצמי שאני נמשכת
לבנות, לא מאמינה באלוהים או שחתונה ממש לא מדברת אליי כרגע
וגם לא לטווח הרחוק.
|
היא מאבדת את כולם, לאט לאט באופן שיטתי שמצליח להרגיז אותה.
היא מבקשת שלא ילכו, שהיא מצטערת, שזה לא בכוונה, שהיא באמת
אוהבת...
הם יודעים את העצב שבתוכה אך לא מתארים כמה עצום ואכזרי יכול
הוא להיות...
|
שוחחנו יותר משעה והיה ממש נחמד. השיחות שלנו עושות לי טוב. גם
אם לפעמים הן לא ממש עמוקות, אני מצליחה למצוא את העומק שבהן.
ורד בחורה מיוחדת. מאד מיוחדת.
|
הגעגוע ננעץ בי כמו סכין חדה, ועכשיו היא מסתובבת, ואני ממש
משתדלת, שלא לבכות.
אני חושבת עליך המון. מת אחד.
|
בדרך לחניון, התיישבתי על ספסל והצתתי סיגריה, זה עוזר לי לסדר
את המחשבות, ההסתכלות על העשן המתפזר באוויר גורמת לי לרמת
ריכוז שאפילו ריטלין 20 מ"ג לא יוכל לגרום.
|
הוא הרים גבה, חדר אליי רק במבטים, עשה פרצוף כאילו הוא יודע
כל מה שאני חושבת עכשיו, צקצק בשפתיו, הניד ראשו מצד לצד
וחייך. שיניו הצחורות התגלו לפניי. אוי, החיוך הזה...זיכרונות
רבים כל כך.
|
עד שיום אחד הוא החליט לשבור שתיקה. זה היה בבוקר. אני כהרגלי
הייתי במטבח, הכנתי קפה והוא בדיוק קם.
בקושי הולך, נראה כאילו גבו כבר קיבל את הצורה של הספה, וכאילו
ישן חצי שעה במשך כל הלילה, הוא עמד במפתן דלת המטבח ואמר
בקרירות: "תכיני לי גם, ושיהיה חזק".
|
ואתה כמו צל
בא והולך כשיש אור
|
לטעום מחדש,
כל נשיקה
כאילו הייתה יין ישן
|
היא נעמדה מולי, מתנשפת כולה
מחייכת חיוך קל, כאילו נותנת סימן שהיא מבינה
מסתכלת עליי, "זה לא הפתרון" היא אומרת.
ואני, אני שותקת.
|
והחיוך גדל, והצחוק הופך למתגלגל.
וטוב לי. בזכותך.
|
עיגולים, עיגולים
על דף מקושקש
סיבובים, סיבובים
ברחוב מעופש
|
לכל אחד יש
את האלוהים שלו
|
וזיכרונות יעטפו את המתח באוויר,
ואין לי ספק שאתה קצת תחוויר.
"כמה יפית", אצפה שתאמר,
ושפרצופך לא יהיה מנוכר, כמו בעבר.
|
הוא ירפא את מכאוביי
ימלא את ליבי
|
היא לא ידעה מעולם מה שמו
וחשבה שאולי פעם ייתן לה את כל עולמו
|
לשרוד את הזמן שנשאר, עד שתבוא...
אם תבוא.
|
ניסיתי לשכוח
להשתכר
לברוח
|
והגעגוע שורף בקרבי
כאש מתפשטת בשדה קוצים.
|
לא נחוץ לי הרבה
רק קצת
ואני ממש כמעט
נוגעת
|
אקח את מה שאיננו
ואהפוך לקיים
|
לפעמים היא הוזה -
מדמיינת שהוא לידה
|
כי נשקת אל נשמתי
וריסקת את ליבי
וידך תפסה בחוזקה את כל מחשבותיי
ואיני יודעת מה יהיה עליי.
|
כי למה שייתנו לי לנוח?
אין בי מנוחה.
|
מישהו, סגור שם
גורם לי לצחוק
גורם לי לחייך
הוא ההנאה של חיי
|
פוסעת בין גבהות והרים
בין מישורים ושבילים
מחפשת אותך...
|
קצת יבשים
מעט מדממים
נפוחים
|
רחוק, רחוק לה מידי בשבילך שתוכל להגיע אליו
קרוב, קרוב לה מידי בשביל שתוכל להתרחק ממנו
|
והזמן המרפא
ניצב יתום,
ללא הועיל
|
המילים לא ממש יוצאות לי,
הן לא ממש מתחרזות לי
|
חושבת לעצמי שזה היה ממש נחמד אם הייתי יכולה למחוק את המחשבות
בעזרת טיפקס.
|
וכשיהיה לי טוב, פעם אחת בחיים, אני אדאג שתראו
ושזה ייחרט לכם בזיכרון שנים!
|
אבא, אמרו לי פעם שאין אדם בלי חולשות.
|
הפרידה הזאת עשתה לי רק טוב. אל תחשוב שאני יושבת בבית ולידי
הרים של ממחטות תוצרת חו"ל עם שלוש שכבות, ואל תעלה אפילו על
דעתך שאני מתייפחת ומשחזרת במוחי רגעים שלנו. ולא, לא פתחתי את
אלבום התמונות מאמסטרדם.
|
ללכת לכאן ולשם, בלי תכלית, בלי מטרה, לחפש עניין, להתייאש
ולחזור אל הדף.
לכתוב ולמחוק, לצעוק ולשתוק. להתקיים.
|
נשבעת שהייתי רוצה להקפיא את הרגע,
אתה במעיל עור שחור, אני לבושה באדום, מתוקה מתמיד.
התחנה המרכזית בת"א. תמונה של אושר מזוקק.
|
חיפשתי אותך כמו תינוק המחפש את אימו בחוסר אונים מוחלט.
חיפשתי איש עם פני מלאך וחיוך מדהים.
|
ואם אפשר היה לקנות משמעות במכולת בטח היו מוכרים את זה
בחבילות ולא ביחידים, כי אם אתה כבר קונה משהו מועיל, אז שיהיה
קצת רזרבה לימים הקשים. ופג התוקף שלה עובר כל כך מהר, ואתה לא
מצליח להבין איך זה עובד, והחבילה נגמרת ושוב אין לך כלום.
|
הייתי שם, אני מבינה לליבך, יודעת כל מה שאת מרגישה, אני כאן
לידך. את מה שלא תאמרי אני אשמע, לאורך כל הדרך, תמיד איתך.
|
זה כמו מין סרטן כזה שלאט לאט גורם לפנים להיות נפולות, את
העיניים לרטובות ואת הלב לרסיסים קטנים של אכזבות.
|
התמכרות לכאב המתקתק הזה, לעונג הבלתי נמנע...
האם תמיד אשתוקק לגברים שלא יכולים להיות שלי?
|
את רוב הזיכרונות, לא אוכל למחוק. אבל אוכל לשאוב מהם את הטוב.
להוציא מתוכם את כל מה שלמדתי. את כל מה שאני יודעת עכשיו. אני
כבר לא תמימה. למדתי להתמודד עם מצבים.
|
אז נכון, אין לי הורים מכים, אני בריאה פיזית, אבא שלי לא
עבריין ולא אלכוהוליסט, לא חייתי בפנימיה, אנחנו לא חיים מתחת
לקו העוני ואמא שלי לא זונה.
טוב לי, כביכול. ככה זה נראה. אבל לא חשבתם שאני פצועה
מבפנים?!
|
אבא שלי צלם נורא מוכשר לטעמי. הוא היה בטיול לצרפת, שוויץ
ואיטליה ויצאו תמונות מדהימות לדעתי. מה דעתכם?
|
|
|
מנקה רחובות זה
מעניין, אבל
אולי נלך על נהג
מונית דווקא?
הקופירייטר של
אלוהים מחלטר
בייעוץ לצעיר
בשם מרטין
סקורסזה |
|
