|
רוצה עכשיו לברוח, רוצה הכל לשכוח, אני נשארת כאן בכוח...
ואין לאן לברוח, הלב בוכה בכל הכוח
|
השמחה שאת גופי עוטפת
ואני בחיי שוב חושקת
|
אני חייה בשריפה,
וזה כואב ושורף.
ואותם רגעים שרוטים לי בלב,
מעלים בי דמעה.
הם אומרים: היא בוכה ללא סיבה...
אך יש לי סיבה.
|
איך זה שיש לנו כל כך הרבה מה לספר,
ואיך זה שהכל נשאר בלב?
למה אנחנו לבד עם הכאב?
בוכים מכל הלב.
איפה יש אוזן קשבת?
בלי ביקורת, בלי גינונים?
|
|
|
חרא הקידמה הזו.
חרא.
פעם זה היה
"רוצה לבוא אלי
לשמוע
תקליטים?"
היתה אומרת "שלח
לי את האמפי
3".
היום אם אומרים
לה "רוצה לבוא
אלי לקרוא את
הסיפורים שאני
כותב?" היא
תגיד
"את הסיפורים
הקצרים שלך אני
אקרא בבמה חדשה" |
|
