[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
טהרה


אל היצירות בבמה האהובות על מור כהןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מור כהן
ילידת 1988, אך לא מפסיקה להיוולד מחדש




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ברק מבזיק מחוץ לחלון, מתריע מפני פיצוץ קרוב, שולח אור רגעי
אל חליפת הטריינינג הלחה שהיא לובשת.
כחולה ובוהקת.
חולצה ארוכה עם רוכסן לבן באמצע. שני פסים לבנים משני צידי
המכנס.
החדר מחשיך מיד.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בכל פעם שיש לי משהו לומר

יחסים
לעיתים, שתדע, אהבתי אותך
כמו שאמא אוהבת ילד

הטירוף ניכר בעיניו הצהובות של אבי
עול השנים והשיכר וההזיות ניבט מאישוניו
השחורים והאבודים
וקולו המתנגן, בו שר שירי ערש לילדה שהייתי
מנגן היום סיפורי בדיה אותם הוא מכנה
מציאות.

אהוב אותי על כל פגמיי;
על גופי הרפוי
על ידי הזרות
את אפי השבור ורגליי הקרות

קינה
היא משליכה את כל הקלפים שלי לפח
אין לה צורך בהם כבר
מישהו אחר ממלא את זמנה
הצבא, חברה,
בדמיוני אור אמרה לי שאני חסרה
המיטה של אחותה הגדולה מתקררת
והיא מתגעגעת, היא אומרת
אלינו, אליה, לפעמים אליי
בדמיוני
גם היא עוד מתעצבת
כשחושבת עליי

אף עפרון לא יירשמה במדוייק
ושום מחק לא ינקה את קוויה
מלכלכת היא אהבתי.

זהו זה, מרי ג'יין, הוא הלך
טיפס על קור הביטחון, ברח

That's over now, Mary-Jane, stop
No more stolen kisses on a random roof top
You won't have to wonder in dark alleys no more
Of whom were the lips that have kissed you before

אל תנסה להשתנות, אהובי.
מגיעה לך מישהי שתאהב אותך כמו שאתה.
לא למרות כל הפארדוקסים שאתה מכיל והקיצוניות שבך, אלא בגללם.
שתדע לזהות ולחבק את כל הניואנסים הדקים שלך, את הדברים
הייחודיים רק לך, ולשמור עליהם.

הייתי רוצה להקפיא עוד מצבים נוגים בינינו, אבל
הסתמיות הולכת וממלאה את החלל של
מה שהיה פעם והיום נדם, כי אתה
לא יודע דינמיקה - מהי

התעקשת לסמן עליי את נקודות התורפה שלי.
וללחוץ.
אני התעקשתי לא להסב לך את העונג בלראות אותי מתקפלת.

עדיף לבזבז נשימות על דברים אחרים
למגר הרגלים רעים
למזער אתגרים
להתרגש מספרים ולא מגברים

במראה שלך הכול משתקף אחרת
ממש כמו מבוך ביריד
כשכל הליצנים שבך מסתובבים לי בראש
אנחנו משכיבים אחד את השני לישון
לפעמים במאונך
ובזרועות ארוכות - אתה מלטף ואני הודפת
לוחצת עצמי בכוח כנגד הרצפה, נגד הקיר
רק לא כנגדך.

את קמה בבוקר לפני הזריחה
מחממת חלב עיזים מזוכך
שוטפת פנייך במי הבאר
מכינה לו קפה, לגבר שלך

חסרת תוכן, חסרת אמת.
כמו מתה, בגוף שלא מת.

אל תכסני באבקה לבנה כי
תסגיר היא טביעות אצבעות לא-שלך,
וזכוכית המגדלת כנגד עורי
תחשופנה שריטות שאינן פרי-ידך

שום דבר לא ודאי בעולם הזה
הכלים שבורים, הכל מעורער
ואני חייבת לזכור
לא לבנות כאן שום דבר

גשש באפלה
ושלוף אותי מתוך הצללים
הסר ממני את האבק
והנח אותי נקייה ומבריקה על המדף שלך.

הכוח אצלי, אדישות מתמתנת.
לא יכולתי לכתוב, לא בחרתי לראות.
באוזניי התחזקה השתיקה הרועמת,
הכוח אצלי ועיניי עיוורות.

אף אחד לא יענה לך
'מתי אתה רוצה שאני אבוא?'
בזמן הקרוב.

האבק שכיסה את פניי עד היום
רק השלה אותי קצת שהכל יסתדר
אך הכל כבר חלף
גם הוא כבר נשטף
עם הגשם.

ובעצם - הכל עניין של זמן
שניה, דקה, שעה
שנים
נצח של ציפיות

אהבה וקרבה
וסיפוק ושלוה
ואמת וחיים.
שקר על סף תשוקה
ואובדן ושבירה
וחולשה ומרה
וחיים.

אני אשא תיק, ובתוכו ינוחו
עלי השלכת
שאספתי קודם
מהכביש

שפתיי כבר נדמו, רק ליבי מדבר כעת.
בשקט. בלחש.
גופי מטהר את עצמו, מרוחץ ונקי, עדין ויפה. מוכן לקראת שינתו
הנצחית.

כמו אל יווני בסיפורי אגדה
כמו פסל המיומן במלאכתו
כמו מאהב לטיני עם מבטי תשוקה
כך נגעת בי

כמו
לעמוד בתחנת רכבת
לר-אות-אות-ה-מגיעה
נעצרת למולי

לילה בלי ירח.
האור שלו חסר.
השקט משתלט.
ואתה כמו קורא לי מבין הצללים.

רופא ופציינטית
במוסד וטרינרי סגור
אתה טורף ואני מטורפת
כל מה שהטבע מתנגד לו

ייסורים
אהבה,
היא איננה מסוגלת עוד להחזיק אותי בין החיים.
אם בעבר הייתה לי למרפא ולתקווה,
כיום היא קורעת את חזי באנקת כאב,
שוברת את עצמותיי הרפויות
ומכה בלבי, לבי הלאה,
עד זוב דם.

גודש בחזה מתהדק,
הזדקרות פטמותיי
התכווצות פנימית לוחצת יחד
את גופי ורגשותיי

ואולי הפעם אני אצנח אחורה

רוצה שתחפשי אותי
מחפשת אותך שתמצאי אותי.
את לא כאן
שוב הלכת לי
שוב איבדתי אותך.

ממגש המתאבנים טעמתי את מראהו של חדר מדרגות, מואר בניאון
ואת תחושתן של דלתות ורודות הנעולות בפנינו

שאם הכל היה נאמר
באותו הרגע

שמחה ועצבות.
מתנדנדת בין רגש לרגש, כמו קופצת מאבן לאבן או מחליקה מענף
לענף.

באהבתי האפלטונית החדשה כלפייך, אני הופכת את עצמי למטרה חיה
במטווח הרגשות המאופקים

ולפעמים,
אני מתחילה הכל מחדש
ובונה לי עולם טוב יותר.

אתה יודע שאני עורגת אלייך ובכל זאת אני מעמידה פני סתר,
ובמחשבותיי נוכחותך הבידיונית מקיפה אותי ללא הרף,
לופתת וחומדת, מניפה ומשכיבה,
חובקת ומעצימה ומנפצת

גיבובי המילים העגולות מגיחים מהחדר שלה,
נבלעים בקולות הבוקעים מן הטלויזיה בחדר הסמוך

כשאבוא אלייך
אלבש גופיה דקה מאויירת
בפרחים

אור הניאון הקלוש והחיוור ישתקף
בנוזל שבספל

עולה האתמול על המחר
כשהשיחה הקולחת מתחלפת בשתיקה רועמת.
אני מאבדת את מילותיי וגם אתה בשביל שקט חרישי
שמנגן לי על הכאבים הכמוסים.

לא אעמוד עוד במרכז הזירה הגרגירית,
אשאג ואנופף בטפריי
לקול הוראותיך

קולך היבש לוחש על אזניי מילים יפות שקוברות את הרגעים האלו
בזכרוני.
הרגעים שלנו.

וכל ש(בלי מילים) ביקשתי ממך -
רק חיבוק,
רק טפיחה,
רק קצת תמיכה.
גע בי.
-
אין בי כוונות רעות, רק בודדות.

אני אוהבת אותך.
אבל אל תאהב אותי בחזרה, זה לא שווה את זה.

אל תנסה לקלף ממני את האדישות אליך.
כשארצה להתקלף, זה יבוא לבד.
זה לא אתה, זו אני.

הילדה הקטנה שלך
מתעוררת תמיד לימים ישנים
פותחת חלון על מנת לאפשר
לאויר צלול להיכנס-
ויוצאת.

אני מתפללת
אליך
שלא תמחק אותי
ממך
שלא תמתח את קו הגבול שלך
בפניי
שלא תסגור אותי
בפניך.

כוך אימתי להחריד
אליו, בכוחות אופסים,
איאלץ להתרגל

זה היה הפתרון המושלם בשלהי המילוט.
מבחוץ זה נראה כמו חלום, מבפנים זה סיוט.
כולם ביער כבר יודעים את הסוד,
שמתחת לעור הצחור - יש עבר שחור מאוד!!!

ואולי, אם רק תאהב אותי,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ביקורתי
שעון החורף רק החל לתקתק, וכל שניה שחלפה לה, הייתה לך הרסנית
יותר מקודמתה.
אני מסתכלת במראה ומדמיינת מה אתה רואה שם, מה משתקף לך מדמותך
הגדולה והמסורבלת, מה רואות עיני הילד בגוף הנער, שצמח בין-רגע
והשאיר אותך בתומך, מבולבל ועצוב, ולא מבין.

היום הוא יום הולדתך, בתי, אך את אינך בין החיים.
לעולם לא אשוב לשמוע את צחוקך הפעמוני.
לא אחוש את מגע ידייך, שבגרו להיות ידי נערה צעירה. יפתי.

אמשיך ללכת בשביל, והוא יתפתל וישנה גווניו, ולקראת הצהריים,
תצבע השמש המדברית החמה את כל שאריות הלבן שתחת רגליי, בזהב.

טוב. אני לא בטוח שאני חפץ. אולי רהיט.
היה לי קצת קשה לבוא היום...
בדרך כלל אני מחובר לקיר.
הדברים שמונחים עליי נשארו בודדים בחדר שלה.

אתה בחור של דיבורים, דון ג'ואן של מילה והיפוכה, מסוגל ללהטט
אותיות באויר וליילד מהן את כל מה שרק נרצה לשמוע

אני מקשיבה, ותומכת, ואוהבת, ומתגעגעת, ואם היית כאן גם הייתי
מבשלת לך ומנקה אחריך, ומציעה לך את המיטה ואת כולי.
ואתה בקושי מקבל אותי על עצמך.
עושה לי טובה שאתה מדבר.
וגם זה לא.

היי שקטה, אתה אומר לי.
היה אתה שקט, אני מתרעמת.
עכשיו הגיע תורי למרר על כל מיני בחירות שגויות שאולי לקחתי,
ואולי לא היה לי זמן לקחת, ואולי לקחת בשבילי.

אני הולכת עוד יותר רחוק בזכרוני, ונזכרת בך. ארבעה חודשים
יותר רחוק, אני חושבת.
אני צועדת שוב על החול הרך בגופיה השחורה ההדוקה שאבדה לי
מזמן, והמכנס השחור שלי שלא אהבת בגלל איך שהוא יושב -עלייך-
ומביטה שוב באותן העיניים הגדולות שפערת אליי.

בכי אפור ומזוייף מרטיב את השמשה מצידה השני, ומסך צבעוני
ושקרי מפריד ביני לבין הסובבים אותי.
אני לבד. בתוך הקהל.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
המכונית משלימה את הסיבוב בדממת אלחוט.
ברמזור ימינה, היא זוכרת, ולא מוציאה הגה.
ברמזור ימינה, הוא פונה, ולא אומר דבר.
שתיקה.

אתה מבין? אני לא טובה בדברים שמאלצים אותי לעשות. העובדה שאני
בכלל חושבת עלייך עכשיו מהולה באירוניה מרה כי הרי זו אני
שמאלצת את עצמי לחשוב אחורה ולהיזכר בך ואני עושה זאת בתור
תירוץ לא לחשוב עליו אבל מעצם העובדה שאני מאלצת את עצמי
להימנע מלחשוב עליו...




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
כל השמאלנים
האלה...



סלוגן בחסות
"המועצה לחצאי
סלוגנים"


תרומה לבמה





יוצר מס' 26693. בבמה מאז 8/10/03 2:05

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למור כהן
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה