|
הרבה דברים.. שהיו לי להגיד..
לאנשים שליוו אותי בדרך, עזבו אותי בדרך, נשארו איתי
עד היום. אנשים חשובים לי, פחות חשובים לי, כאלה שיש
להם פינה חמה בלב תמיד וכאלה שאין להם.
הרבה דברים שהיו לי להגיד בעיקר לעצמי.
אין מתנה יותר טובה מהכתיבה.. שום דבר לא מקנה את
אותו שחרור מיוחל.
בשבילכם
It feels so real
when you don't even know you're there
|
there's so much i want to discover
and its pulling me under
|
and I'm no where to be found
and I hate the way that sounds
|
ואולי המלאך
אולי הוא טעה
ואולי הוא שכח
|
במקום בו כחול נושק לכחול
ומים נושקים לשקיעה
מצאתי את היופי, מצאתי את הכל
נגלתה אליי ההוויה
|
אין עוד אהבות כאלה
כמו שהייתה לי
ביד ונעלמה לי
|
דרך אבודה דרך יתומה דרך לא נודע
אני אמצא אותה
|
תתעלמו מקיומי כי אני לא שם ממילא
אני ריקה מתוכן ריקה ממשמעות
בלתי נראית לכם האנושיים
נותנת למבטים לעבור דרכי
|
מתעוררת לשקיעות
את הזריחות מזמן שכחתי
זה קורה לך ככה
כשאתה לא שם לב, כשלא שמים לב אליך
|
רוצה לחיות במקום אחר
בארץ לעולם לא
|
ולחשוב שהסתנוורתי
אני הגדולה מכולם
שקוראת אנשים יותר טוב מאותיות
|
נראה לכם שאתם יודעים הכל
יודעים מה קורה אצלי בפנים
אתם לא יודעים כלום
דבר אתם לא יודעים
|
ובאותו הלילה יכולתי לקרוא
את הכתוב בשמיים ברוכי הכוכבים
|
משהו מת בתוכי
משהו נעלם ממני
נגסו לי מהעולם
ביתרו לי את הלב
|
זה שאמר לי לבוא להצטרף
שהעביר לי את הזמן
ולימד אותי שכאן
לחופש יש משמעות אחרת
|
ושוב התחושה השברירית הזאת
|
אני שמחה שאתם חלק ממני
ושבזכותכם אני רואה את האור
ובזכותם אני רואה גם חושך
ומנווטת במערבולות הפנימיות שלי
|
מבט צולב אל הלהבה
שהתהוותה לה זה מכבר
על גבי כפיס עץ ישן
שקם כולו מן העפר
|
אז נכון בידי החומר
והחיצוניות המופגנת לכל
מעטה קיצוני קריוטריונים סטנדרטיים
חשיבותו השולית של המכלול
|
קרועה מכדי להחליט
מבולבלת מכדי לשאול
מדוע אנחנו פה ולמה זה
|
איך לאמר אותך
שמיכה של כוכבים
|
חיים באבסורד של ארמון מזהב
ולילות שכל-כך בודדים לי עכשיו
|
הלכת ממני
ועדיין נשארת פה, מולי
כאילו מתחנן במבט שלך
שדברים היו אחרת
|
ואם השמיים היו שלי
ורק ליום אחד קצר
הייתי עפה עד אינסוף
משתדלת לא לומר דבר
|
להסתכל לפחד בעיניים
וללכוד את הברק
|
זמן של שקיעה
עננים בשמיים
מחייכים אליי כאילו
לא בכיתי אתמול
|
היי זוכרים אותי?, אני פה בדיוק איפה שעזבתם
אני פה בדיוק איפה שידעתם
שלא תחזרו
|
וזה כואב מבפנים ומרוקן מתוכן
ובעצם ממלא יותר מדי
וכבר אין לך אוויר העולם לך משחיר
ואם ליפול אז עכשיו או מתי
|
נמאס לי לכתוב על עצב ושלכת
התגברתי על כל זה כבר מזמן
לא מתחרטת על דבר פשוט קמה והולכת
אולי פשוט הבנתי כמה אתה קטן
|
קשה לכתוב על כמה טוב
חיוך או צחוק אומרים את הרוב
אפשר לנסות ומותר לקוות
לפעמים מגיעים לשם לפעמים קרוב
|
כמו שחיים נלקחים ברגע
ושוב ניתנים במתנה
ככה מתבהרת לי התמונה
|
קפואה במקום
קפואה מבפנים
הזמן עצר מלכת
עצרו גם החיים
|
ושמרת על מה שנשאר בי
בכבוד שרוכשים לך
לאחר שדורכים עלייך
|
אבל כשאני פה במרחק שרגליים לא יכולות לשאת ורכב לא מסוגל
לחצות, מרחק של כיסי אוויר ותרבויות נידחות שהעולם כבר הספיק
לשכוח,
אני מרגישה לבד.
|
אבל אני אוכל
ואני אצליח
כי יש בי כוחות שעוד לא גיליתי
|
כיצד ניתן לפרוק כל-כך הרבה?
|
|
|
- אני את
הבגרויות שלי
כבר עשיתי!
- ואני משוחרר
על תנאי... |
|
