|
היא עמדה מול המראה, שערה אסוף בסיכה
ולגופה שמלת סאטן שחורה.
הוא עמד מאחוריה, היא ראתה את דמותו במראה.
|
שום דבר לא מקרי.
כשהיא בחרה ללכת לגור עם ההורים, "שם יהיה מקום לי ולילד" היא
אומרת בעצב ואני מנסה לעודד אותה שלא רואים ת'בטן, דווקא
ביומולדת שלי בחרה לעזוב.
|
רגעים של סליחה אין סופית
רגעים שבו הדמעות לא עוצרות
רגעים של רצון לברוח
רגעים
של רצון למות.
|
חשבתם פעם על השמש שעולה כל בוקר,
על הירח שנותן לנו אור בלילה,
על לידה.
על מוות.
על העונות.
|
הוא השכיב אותך במיטה זרה
ובחדר אחר.
את פניו את תזכרי לתמיד
הרי הסיוט שלך קם למציאות.
את כבר לא מה שהיית פעם
ולעולם לא תהיי.
|
|
|
איזהו המגביה
עוף?
זה המביט
לשמיים. |
|
