|
מחלון הקרון העמוס הוא יכול היה להבחין שהתחנה כמעט ריקה. עמדו
שם רק שלושה אנשים: זוג יושבי משרדים עם תיקיהם המשמימים,
מנסים ככל האפשר להתרחק מפחי הזבל שבטנם המשתפכת העלתה צחנה,
ו"היא".
|
קולות קטנטנים נמוגים אל הלילה,
בחושך רק הם זוהרים.
כוכבי עצבות מתוקים ורכים,
פורעים גחלילי בכי אל תוך הדממה.
|
עוד יום בממלכת השגרה,
אני מנסה לשרוד.
בשדות הציד הנצחיים
עומדת "הרוח הגדולה"
|
אתמול ראיתי שביב של תקווה
ניסיתי לתפוס אותו
אך הוא ברח ונתפס בוילון
ואחר-כך הוא יצא דרך חור בחלון
|
|
|
אם תדחוס חזק
חזק ותשאיר פתוח
בקצה תקבל
ג'מייקן סטייל.
באחריות.
המבין שמבין. |
|
