|
שלום... אני מאחלת לכולכם קריאה נעימה... ואתם יותר
ממוזמנים להשאיר ביקורת...
-מור-
אני ילדה מיוחדת. ככה אמא הייתה אומרת לי, הפעם האחרונה שהיא
אמרה את זה היה ביום שהיא נהרגה בתאונת דרכים קטלנית. רק
ביקשתי ממנה "לקפוץ" לסופר ולקנות לי ארטיק קרח בטעם דובדבן,
כמו שאני אוהבת ואחרי שכנועים רבים היא הלכה אבל היא לא חזרה,
היא מתה והיא השאירה
|
אתה. אתה זה שגמר את מה שהיה לנו.
אתה זה שסובבת אלי את הגב
ושברת את ליבי,
הלב שכל כך אהב אותך.
ואני... אני בכיתי.
|
לפחות לא משהו דמיוני כי זה אמיתי, זה מה שאני כותבת כדי
להראות לכם את מה שאני חושבת ומרגישה כדי שתבינו למה בכלל באתי
לפה
|
|
|
טוב, זה לא
עובד, בוא ננסה
להיות ממש ממש
עצובים
אקווה בתכנון
קאמבק עצבני |
|
