[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 238771882 238771882  SelfPain

אל היוצרים המוערכים על ידי מור אהרוןאל היוצרים המעריכים את מור אהרון
אז מה הם החיים?

אוסף של רגעים, טובים יותר ופחות, מוזרים, מצחיקים,
מפחידים, מבהילים, אהובים, שנואים, כעוסים, כחולים,
ירוקים, אדומים, אפורים ושחורים...

צרור של רגשות, אהבה, שנאה, כעס, לחץ, פחד,
הסתייגות, הפנמה, הבנה, ורגישות...

עולם מלא באנשים, גדולים, קטנים, רגילים, שונים,
שמנים, רזים, גבוהים, נמוכים, בעלי שיער שחור ובעלי
שיער בלונדיני, אנשים יפים ואנשים קצת פחות...

אז מי אני בתוך כל הבלאגן הזה?

אני בסה"כ עוד אחת שמנסה לסדר לעצמה את החיים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
בדרך לשום מקום הגשם יורד במהירות מכאיבה, הכביש רטוב, אין
אנשים בסמטאות. מלמד ילדה אפורה ואבודה.

היא התמתחה, נשענה אחורה ושאפה את האוויר הקר. היא ישבה לבדה
בכיכר הקטנה, השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת מאוד, האור בקושי
עלה.
הוא זז מהר ונצמד לקיר, הוא רצה שתסתובב ותראה אותו, אבל כשזה
קרה לא יכל לעמוד בלחץ והחזיר את עצמו צעד אחד אחורה, מתחבא
מאחורי קיר לבני

חוסר אונים
וסכין. סכין מבריקה מתקרבת אליה ליד. השיער הבלונדיני שלה
סתור. וסכין. סכין נוצצת שמשתוקקת לשתות דם.

דיאלוג
"תסגור את הדלת," לחשתי לחושך. "תסגור את הדלת, שלא יבוא גם
האור! אז מה אתך, חושך? מה נשמע? איך אתה? כבר כמעט ולעולם אתה
לא בא כולך."


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הכנפיים הלבנות שלהם כבר לא זוהרות, הן שבורות. שורה לבנה.
שורה של רגליים יחפות צועדות בקצב אחיד. ועוד כנף נופלת. ועוד
זוג רגליים מפסיק לצעוד.

אהבה
"אל תבכי, אני לא מרגיש עם זה בנוח... את בוכה ואני פשוט לא
יכול..." אני מחייכת, והדמעות ממשיכות לפול על כתפו. הוא מתנשם
בכבדות ישר אל תוך האוזן שלי.

אהבה נכזבת
שיער בלונדיני שופע שהרוח פורעת בכל ערב מחדש. עיניים אפורות
ונוצצות, שגם ממרחק גדול גורמות לי לקפוא במקומי - אתה המלאך
שלי.

זכרונות
"לך רון, לך להלחם ותהיה הגיבור שלי, אתה הכי חזק והכי גיבור
בצבא". אלו היו המילים האחרונות שאמרתי לך. אתה רק חייכת אלי,
חיבקת אותי, ויצאת מהדלת כשהרובה תלוי על כתפך.




האנשים מחייכים,
העצים מחייכים,
המכוניות
מחייכות, הבתים
מחייכים,
דוקטור, האם
השתגעתי?




מיקי מאוס


תרומה לבמה





יוצר מס' 70696. בבמה מאז 11/9/06 11:55

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למור אהרון
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה