|
האסלה לבנה ומבריקה. האור הלבן משתקף בה. אני רוכנת מלמעלה,
הידיים נשענות על הברכיים, סנובון כחול תלוי על הדופן ומים
כחולים נחים בקרקעית, צלולים, רעננים, מפיצים ריח טוב. נעים
לנשום אותו. להריח את האופטימיות הזאת שמצאה את עצמה דווקא
בתחתית האסלה.
|
יום אחד קמתי.
יצאתי מהבית והיה לי כל כך חם שחשבתי שאני הולכת להנמס .
אחרי כמה דקות באמת נמסתי.
ככה, מומסת לגמרי, נזלתי במורד הרחוב לרגליהם של האנשים ,
ונזלתי ונזלתי עד שנעצרתי ליד איש אחד.
שלום. הוא אמר לי.
|
|
|
רגע, אם אני בן
130 אז איך זה
שבדף היוצר שלי
כתוב "יליד שנת
85"?!?!
שמואל
איציקוביץ' לא
יודע להפריד בין
שתי הזהויות
האינטרנטיות. |
|
