|
האסלה לבנה ומבריקה. האור הלבן משתקף בה. אני רוכנת מלמעלה,
הידיים נשענות על הברכיים, סנובון כחול תלוי על הדופן ומים
כחולים נחים בקרקעית, צלולים, רעננים, מפיצים ריח טוב. נעים
לנשום אותו. להריח את האופטימיות הזאת שמצאה את עצמה דווקא
בתחתית האסלה.
|
יום אחד קמתי.
יצאתי מהבית והיה לי כל כך חם שחשבתי שאני הולכת להנמס .
אחרי כמה דקות באמת נמסתי.
ככה, מומסת לגמרי, נזלתי במורד הרחוב לרגליהם של האנשים ,
ונזלתי ונזלתי עד שנעצרתי ליד איש אחד.
שלום. הוא אמר לי.
|
|
|
תנו לי ח'!
-קחי ח'.
תנו לי ר'!
-קחי ר'.
תנו לי ג'!
-קחי ג'.
תנו לי ו'!
-קחי ו'.
תנו לי ל'!
-קחי ל'.
מה קיבלנו?
-לא יודעים, אבל
מאוד היינו
רוצים להחזיר את
זה.
בלונדה בהלם
וצוות המחששה. |
|
